שדולת הנשים באיחוד האירופי בסרטון שמציג זנות מנקודת מבט של גבר שעובד/לכוד בה, במטרה למחות כנגדה ואותה.
במידה והסרטון לא קל לצפייה, זה בדיוק המסר.
16.12.11 – תוספת:
אתמול פורסם ב"העוקץ" טור של רעות גיא על הסרטון, בו היא מעלה נקודות לביקורת שאיתן אני מסכימה:
* "בסרטון הזה נראות נשים כלקוחות מין, שתיים מהן קשישות, אחת מבוגרת ואחת צעירה יותר בשביל הגיוון, אבל כולן-כולן שקטות, מנומסות. כל מה שהבחור מבצע בהן זה מין אוראלי שאורך מספר שניות, כולן משלמות יפה ויוצאות".
* "גם אם המטרה היא לעורר אמפתיה מגדרית בקרב הלקוחות בהחלפת דמות האשה שאנחנו רגילות לראות בזו של גבר, אין שום סיבה לחשוב שגם את הצרכנים צריך להחליף; משום שלא משנה מי נמצא מעבר לדלת – עדיין גברים הם הרוב המוחלט של צרכני תעשיית המין מנשים וגברים גם יחד ועם עדיפות ברורה לגיל כמה שיותר צעיר".
* "חלק מהסיפור של האקט המיני בתשלום הוא העובדה שבעבור כסף מגיע ללקוחות יותר מסתם זיון. סתם זיון יש להם בעולם שממנו הם באים, בעולם הזנות משלמים בשביל כל מה שלא ניתן להשיג. עם הכסף הם ממשים פנטזיות אסורות, למשל מין עם קטינות וקטינים, מין עם טרנסיות, מין שכולל בתוכו אלימות והשפלות שלא מקובלות נניח על בנות הזוג שלהן. לכן להראות שורה של נשים שגומרות ומסתלקות חוטא להבנת הפרופיל המגוון לרעה של צרכני המין".
אם כך, האם הסרטון הזה יותר מזיק ממועיל? פה אני כבר לא בטוחה. הפסיכולוגיה האנושית מורכבת ולא אחידה. אני מניחה שיש מחקרים שמראים גם ההפך, אבל ישנם מחקרים שמראים שקמפיינים למניעת תאונות דרכים שמציגים את המתרחש בתאונה בצורה גרפית ומדויקת למציאות – מובילים דווקא להדחקה ולהיאטמות; בעוד קמפיינים מרומזים הם שאפקטיביים יותר בשינוי תודעה ודפוסי התנהגות.
אם הסרטון של שדולת הנשים באיחוד האירופי בדרכו הנקייה והלא מדויקת, עורר למחשבה ולו גבר אחד שצורך זנות, דיינו בעיניי במציאות בה קשה ביותר לשכנע את מי שלא משוכנעים מלכתחילה.
יוצאת לתרבות רעה 
הסרט קשה לצפיה משום שהוא שוביניסטי ואייג'יסטי ברמה שקשה להתעלות עליה. המסר המשתמע ממנו הוא שקשה להזדיין עם נשים זקנות ומכוערות, ושלרדת לנשים זה דבר דוחה ומלוכלך שגורם לגבר לרצות להקיא. נראה לי שלא היה סרטון שקיבל כל כך הרבה ביקורת – מפמיניסטיות, ובצדק. לא לכאן הפמיניזם חותר, ואבוי לשדולת הנשים האירופאית להציג את עצמה באור שכזה.
אני שמה בצד את העובדה שבסרטון מופיעות גם שתי נשים צעירות יחסית, וחושבת בקול שלא משנה אלו נשים היו נכנסות לחדרו, אפשר היה להציע פרשנות שמראה שהוא בא לברך ויצא מקלל (אני כותבת 'להציע פרשנות' לגבי שלך כנמצאת בסימטריה עם זו שלי. אני לא חושבת ששלי היחידה האפשרית, אבל היא כן שלי). לו היית צופה בסרטון שמציג יום מעולמה של אישה בזנות והגברים היו זקנים ברובם, היית אומרת שמדובר באייג'יזם או שהיה ברור שמדובר בהעברת המסר של סרט נע שאין בחירה בו?
כשצפיתי בסרטון אתמול לרגע לא הרגשתי שהמסר הוא שמין אוראלי הוא זה שדוחה ומלוכלך וגורם לגברים לרצות ולהקיא בפני עצמו, אלא כשמדובר בקונטקסט של מכניות וניצול.
"פמיניסטיות" הן לא מקשה אחת, כך שגם אם הייתה עליו ביקורת, לא מחויב ליישר קו במידה והקריאה האישית היא אחרת.
תוספת מאוחרת:
יכול להיות שבגלל שמצבם ומעמדם של נשים וגברים הוא שונה, כל ניסיון להיפוך בכדי ליצור אמפתיה – וכך אני מבינה את הסרטון, לנסות להכניס לנעליים אחרות מהמוכרות והנוחות כי נראה שכלום לא מצליח להסביר – יהא כושל בסופו של דבר.
לא יודעת. אני חושבת שאם המסר שגברים ילכו איתו הוא זה שאת כתבת, אז יש מצב שמדובר באותן אוזניים שממילא מסרבות להקשיב.
אז זהו אורנה – שהודות לפטריארכיה, מעמדם של גברים ונשים איננו שווה בעולם, ולא ניתן 'להפוך את השולחנות' ולהציע את פרספקטיבת הגבר לכאורה במצב הזה כדי לדבר לליבו. לנשים מבוגרות וגברים מבוגרים אין תפקיד חברתי זהה – נשים מבוגרות נחשבות כמכוערות ולא אטרקטיביות. גברים מבוגרים לרוב נושאים דימוי הרבה יותר ניטראלי, כי כל משמעותם החברתית לא תלויה במראה החיצוני שלהם. אם כל הכבוד לעובדה הידועה שפמינזם היא לא מקשה אחת – למה אני צריכה להסביר דברים כאלו אלמנטרים לנשים שמגדירות את עצמן כפמיניסטיות? לאן הגענו?
פרט לכך, הרעיון שמדובר בנשים מבוגרות שמשלמות כולן עבור שירדו להן הוא שימוש ציני באופן מכוון שמטרתו למקסם את 'הזוועות הויזואליות הגדולות ביותר של הזנות' – לקוחות דוחים-פיזית וסקס שמפגש שמתצמצם לאקט מיני רנדומלי ונטול רגשות. שני הדברים האלו מעוותים באופן מכוון בסרטון, שלא לומר שהם אינם משקפים שום אמת שקשורה למהלך היחסים המורכב שהוא הזנות ולדמויות המורכבות ולרצונות המורכבים של כל המעורבים בזנות, הזונות והלקוחות כאחד.
ודבר נוסף, אורנה – גברים שוביניסטים ודוחים ולקוחות של זנות או שירותי מין אחרים אינם אותה חיה בהכרח. לחשוב כך הוא לעשות רדוקציה מעליבה גם לגברים, לפוטנציאל ולאינליגנציה הרגשית להם. ואותו מסר שוביניסטי המשתמע מהסרטון מדבר בכיף הן לנשים והן לגברים – בעצם לכל החברה. ובכך, אין שום הישג, רק הליכה אחורה.
בינינו סביר להניח שגברים שעוסקים בזנות ייאלצו לשכב עם הרבה נשים לא אטרקטיביות בדיוק כמו שעושות זונות, ככה שזה סרטון מציאותי לחלוטין.
רבים מהם ייאלצו לשכב עם גברים שלא אטרקטיביים בעיניהם. רבים מהם נכנסו לזנות בהיותם נערים, לאחר תקיפה או ניצול מיני, דחייה חברתית, גילויי הומופוביה ואלימות בעברם.
לא מבין מה כל כך נורא… בכיף הייתי מתחלף איתו 🙂 ועוד עושה כסף, תענוג.
אישית – אני מאחלת לך להמשיך לא להבין במה כרוכה זנות.
חברתית – התגובה שלך פורסמה כדי שיובן עם מה אנחנו צריכות להתמודד.
כמי שנחשפת מידי יום אל עולם הזנות וההשלכות שלו וצריכה גם להתמודד עם המעברים בין שני העולמות הללו היה לי מאוד קשה עם הסרטון הזה אבל כמובן שאני מקבלת את המחשבה שלך שיתכן ויש מי שזה עובד עליו אחרת מאשר עליי. ממילא נאמר שאין פרסום רע והדיבור עליו הוא כמובן עוד רווח נקי שלנו. בכל אופן תודה על הפרסום ובעיקר תודה על החשיפה לבלוג זה על הדרך. רעות.
אני יכולה רק לתאר לעצמי במה כרוכים המעברים בין העולמות.
למרות שאני מודעת להשלכות הקשות של זנות, שלא נראות ולו בפרומיל בסרטון, הרגשתי שחטפתי אגרוף בבטן כשצפיתי בו, וכך נשים וגברים נוספים סביבי. אבל כמוך, גם אני לא מסיקה מכך שעל כולם זה יעבוד ושהזעזוע שלי מסרטון נקי כל-כך יצליח אפילו 'לדגדג' צרכני זנות שעליהם ישפיע, אם בכלל, משהו מדויק ומטלטל יותר.
אולי אם בסרטון הייתה למשל אלימות, היו מי שהיו אומרים "טוב, צריך להיאבק באלימות בזנות אבל לא נגדה בפני עצמה". במובן הזה, אולי ה'ניקיון' מאפשר לנו לדבר על זנות כקונספט אלים במובן הרחב גם כשהוא 'נקי' ולא להיות מובלות לדיוני משא ומתן על התנאים 'הראויים' לקיומה.
אולי נדרשים כמה שיותר קמפיינים שאופיים שונה כדי להרחיב את הטווח, בהתאם לשונות בתגובות פסיכולוגיות ולסוגי התנגדויות.
תודה רעות. הפוסט שכתבת חשוב בעיניי.
ליעד, יש מצב שגם ההנחה שלך לפיה הסרטון לא ידבר ללבם של נשים וגברים כפי שהוא, הוא רדוקציה מעליבה לאינטליגנציה רגשית של בני-אדם, שלא תמיד ולא בהכרח חייבים שיאכילו אותם בכפית כדי להבין ולהרגיש.
אני מודעת לכך שזיקנה לא נתפשת חברתית כמפארת נשים וגברים באופן דומה רק שזה לא שחור ולבן וגם גברים זקנים יכולים להיות מוצגים בצורה נלעגת ומבזה אלפי מונים מזו בה הוצגו הנשים בסרטון – מן הצעירה ועד הזקנה. לצד החתך המגדרי של זיקנה יש גם אותה בפני עצמה, שווה לקרוא מחקרים אנתרופולוגים על זיקנה של פרופ' חיים חזן למשל כדי לראות שהחברה לא חומלת ולא נוטה חסד גם לגברים שבינינו בזקנתם, למעט יוצאי דופן (לרוב בתקשורת ובקולנוע) שהם אכן רבים יותר בהשוואה אלינו שככלל אכן לא זוכות לכך לצערי. אני בהחלט יכולה לדמיין סרטון בו מוצגת אישה שעובדת בזנות והלקוחות הם גברים זקנים כשהדבר האחרון הוא נצנוצם בתפארתם הגברית. למרות הזיקנה הממוגדרת.
לומר שבסרטון המדובר אין דופי או להכחיש שהוא חסר במובנים רבים, לא אוכל. ועדיין, אני לא בטוחה כמוך שהוא לא תורם בדרכו למאבק נגד זנות.
לפני שאוכל להציג את דעתי ותגובותי בפירוט אני רצה להעלות שאלה. נדמה לי שכשאת מציגה את את הסרט, את באה עם דעה מגובשת ומבוססת על נושא הזנות. בין אם את צודקת לחלוטין או טועה, את צופה בסרט כחיזוק לאותה דעה. אני יכול להביע דעה על הסרט, או על הזנות בכלל, ודעה זאת, בחלקה, יכולה להיות סותרת ושונה משלך. השאלה היא, האם במקרה כזה, תוכלי להקשיב בפתיחות.
אתה צודק, יש לי דעה בעניין, יחד עם זאת אני יכולה להקשיב לאחרת, בתקווה שאין כוונתך שאי-הסכמה פוטנציאלית בהמשך הנה עדות לסגירוּת.
כמובן שאי-הסכמה היא עדות לסגירות (אבל אי-הסכמה פוטציאלית היא פוטנציאל להסכמה)
בואי נדבר על הסרט (ועל הסיטואציה שהוא מציג) . אם אומר לך שבאופן אישי הייתי רואה לי לכבוד ולעונג לענג כל אחת מה"לקוחות", תאמיני לי? הלחץ, הסרט הנע, וקוצר הרוח כולם נובעים מצידו של הבחור ולא מהלקוחות. אני יכול לחשוב על אלף עבודות שבכולן, הסיטואציה לא נעימה, העבודה לא נוחה, מלוכלכת, הבוס מעצבן והלקוחות חצופים. אני יכול בקלות למצוא אלף בחורים כמו זה שבסרט, שכך בדיוק הם נראים ומתנהגים בעבודה. אני יכול למצוא אלף מועמדים לכל עבודה, קשה ומגעילה ככל שתהיה, תמורת מאה דולר לשעה. על כן, הסרט כפי שהוא, שם את הזנות בקטגוריה של עבודה אחרת. במובן זה, הוא דווקא מייצר "נורמליזציה" שלה ולא דחיה.
עד כאן?
אכן קשה לצפיה.
מעניין אותי האם באירופה הרחוקה הוא אכן עורר דיונים על הבעייתיות של הזנות – בקרב אוכלוסיה הנוטה יותר להיות הצרכנית שלו – או שעולם כמנהגו סובב.
אני לא בטוחה שהצגת הצד השני אכן תמנע מצרכני זנות ללכת לזונה – כי כל כך קל למצוא תירוצים עלובים על עוולות גדולות בחברה שנעשות מידי יום. אבל כל תוספת קטנה למודעות היא תנועה קטנה במירוץ הזה.
לצערי, הניחוש שלי הוא שעולם כמנהגו נוהג..
כמוך, גם אני חושבת שלמרות שלהיפוך יש חסרונות ואי-דיוקים רבים כפי שנכתב בתגובות, עדיין זו תנועה במאבק. בעיניי דווקא המינוריות עשויה לנטרל דיונים של "אבל אני לא מכה ולא מקלל, אין לי בקשות מיוחדות ואני לא כופה אותן, אז מה הבעיה?".
[…] זנות. אותו דבר, רק להיפך (אורנה דונת, יוצאת לתרבות רעה) […]
יעקב, מעשרות דיונים בנושא למדתי שגם כשמתארים לאנשים את מלוא הזוועות שכרוכות בזנוּת, שלא נראות בסרטון, ושלא קיימות באלף עבודות אחרות – הם עדיין טענו שזה לא שונה. כך שלהבנתי, לא הסרטון עושה נורמליזציה אלא שהפעם נעשה שימוש בו כדי לטעון שכך, ובפעמים אחרות נעשה שימוש בטיעון אחר.
השאלה, (אם אנחנו עוזבים את הסרט וממשיכים הלאה), האם אותן זוועות הן תוצאה הכרחית של הזנות וחלק בלתי נפרד ממנה (ואם כך – ודאי שצריך להלחם בה), או, שמסיבות שונות, אלה תופעות שנצמדו אליה, ואז יש להלחם בהן (לדוגמא – סחר בבני אדם ובעלות עליהם, לדוגמא אלימות והשפלה). האם לאחר שמנטרלים גורמים אלה, מה שנשאר הוא סביר (שירותי מין לאנשים בעלי התנהגות מתקבלת על הדעת) או שעדיין מדובר בתופעה שיש לפסול מכל וכל (כי היא גורמת נזק נפשי וגופני מוכח, מעל ומעבר לכל מקצוע אחר). עד כמה התופעות הנלוות אליה קשורות לעולם הפשע מעצם העובדה שהזנות אינה חוקית? עד כמה הבעיתיות של הנושא היא תוצאה של יחס עקום של החברה למין בכלל? האם הזנות, באופן בסיסי, היא עסק של שרותי מין, או שהוא משהו אחר לגמרי? האם הצורך שהיא עונה עליו הוא אמיתי, והאם הצורך הזה הוא בעיה שיש לפתור, ומה הפתרון, והאם פתרון, במידה וקיים, לא יפתור את בעיית הזנות (בנוסח יבוש הביצה כפתרון לבעית הקדחת)?
אכתוב בקצרה יחסית כי אפשר לכתוב ספרים על כך (ונכתבו ספרים על כך, למשל "הצד המואר של הירח" מאת אנה [שם בדוי]); וחומרים נוספים אפשר למצוא ב"מכון תודעה". אם אני מבינה נכון, השאלות שלך מכוונות למיסוד של זנות וגם על כך יש לא מעט חומרים בלינק שצירפתי למכון תודעה.
למיטב הבנתי, זנות וסחר בנשים קשורים קשר הדוק ליחס חברתי כלפי נשים וכלפי קבוצות חברתיות מוחלשות נוספות (הומואים, טרנסג'נדרים, נערות ונערים, ילדות וילדים), כשמין הוא אמצעי.
מי שעוסק/ת בזה מגיע/ה ברוב המקרים מרקע של התעללות מינית בילדוּת (בין 70%-90%); אלימות אחרת; עוני; בריחות מבית לא מתפקד ופוגעני; התמכרות לסמים ועוד, כבר בגיל ההתבגרות.
הציטוט הבא מהספר "מופקרות" של ענת גור, יכול להסביר את הקשר, מדובר בתשובתו של סרסור בתגובה לשאלה מה סרסורים מחפשים:
"יופי? כן. מומחיות במתן שירותי מין? את זה אפשר ללמוד. אבל מה שהכי חשוב זה ציות. צייתנות. וכיצד משיגים צייתנות? אתה משיג צייתנות אם אתה משיג נשים שנאנסו על ידי אבותיהן, הדודים שלהן – מישהו שהן אהבו ופחדו לאבד כך שהן לא העזו להתנגד".
נניח שבעולם מקביל ואוטופי היינו מצליחים לנטרל את הנתונים החלקיים הבאים (ממכון תודעה):
* עד 95% עברו התעללות פיזית בזנות
* 90% הותקפו פיזית בזמן היותן בזנות
* 55% מהתקיפות היו מידם של לקוחות
* 95% עברו תקיפה מינית בזמן עבודתן בזנות
* נשים בזנות נאנסות אונס אלים ובכפייה בערך אחת לשבוע
* נשים ונערות בזנות סובלות מאחוז גבוה של מחלות מין אקוטיות וכרוניות כגון: זיבה, עגבת, כלמידיה, הרפס, דלקות וגינליות ויבלות באיברי-המין. כמו-גם איידס, שטפי דם וקרעים באיברי-המין ובאזורי האגן.
כלומר נניח שהאלימות, הפשעים והמחלות לא היו כרוכים בזנות, עדיין עולה תהייה – איזו מידה של אדישות נדרשת כדי להמשיך ולנצל את מי שלרוב ממילא מגיעים מהרקע שציינתי.
יאמרו, זה לא ניצול, זו בחירה. אם זו בחירה – אז למה נתוני הרקע המוקדם לא מתפלגים אחרת סטטיסטית?
דבר אחרון הוא ההשוואה לעבודות אחרות, מהתגובה הקודמת. ההשוואה הזאת תתקשה להחזיק מים בהתחשב בכך שבשונה מכל עבודה אחרת, קשה ככל שתהיה, עבודה בזנות כרוכה לרוב בהתמכרויות ובמיסוכים שמטרתם להתנתק מן הגוף ומן הסיטואציה כדי שיתאפשר להמשיך ולהתפרנס ממנה.
אעצור כאן.
באמת הנושא רחב מדי. אני מסכים לגמרי עם "זנות וסחר בנשים קשורים קשר הדוק ליחס חברתי כלפי נשים וכלפי קבוצות חברתיות מוחלשות נוספות (הומואים, טרנסג'נדרים, נערות ונערים, ילדות וילדים), כשמין הוא אמצעי.". אני חושב שהמחלה היא הדכוי, הניצול, והרע, שכאשר הם נוכחים, הזנות היא באופן טבעי תחום עיקרי בו הרגל הזאת דורסת. הדכוי והניצול קורים גם בתוך המשפחה, ובמקומות אחרים, גם ללא קשר זנות.
במציאות אחרת, אני כן יכול ורוצה לדמיין בית זונות כמקום של קדושה.
אין לי ידע סטטיסטי, אבל אני מנחש שמתוך האוכלוסיה המתמכרת לסמים ונאלצת לממן אותם, גברים רבים נאלצים לגנוב, בעוד שנשים נדחפות לעסוק בזנות. אולי הנושא רחב באופן שאין הסבר יחיד, ותאור יחיד, ופתרון יחיד (כמו שכתבת לגבי האונס).
אין ספק שכל הנתונים שהבאת שייכים למשהו שחייבים להלחם בו. לכן אולי זה לא הקונטקסט לשאול, אבל עדיין, המין הוא צורך בסיסי, והחוסר הוא בעייה ויש לתת את הדעת על הפתרון.
הדיון הזה במידה רבה קרוב לדון בנושא הסמים. אפשר להצביע על המון בעיות ונזקים איומים שנגרמים, ועל פשיעה ומה לא. ואישית אני חושב שלגליזציה תפתור 90% מהבעיה.
יש מומחיות גדולות ממני שתוכלנה להצביע על מחקרים שנעשו במדינות בהן ישנו מיסוד/לגליזציה שמהם עולה שהרעות החולות לא נמחו מעל פני האדמה ושנוספות נוצרו.
כך או אחרת, בעיניי, כל דיון וחקיקה בנושא אמורים להיות בשיתוף עם קולות מהשטח של נשים עצמן שעובדות בזנוּת, אני יודעת שזה קורה, וגם לוקחת בחשבון שכמו בכל דבר – אין קול אחד ואחיד.
אני מבחינה בין תעשיית המין לבין מין/מיניות; ובין צורך בסיסי שמחויב למצוא לו פתרון ויהי מה לזה שנתפש ומדובר חברתית ככזה.
עם כל הכבוד לכולנו, הצרכים שלנו כבני-אדם אדם אף פעם לא מסופקים במלואם – ועכשיו נשאלת השאלה למה כחברה התפישה היא שצרכים מיניים חייבים להיות מסופקים בכל מחיר, במקום לעסוק באכזבה, תסכול או בהיעדר סיפוק כתחושות שהן חלק מהווייתנו האנושית; חלק מחיי היומיום שלנו ושניתן להתמודד איתן. במקום להכחיש אכזבה ולהתנגד לה – לעסוק בה; במקום גישת ה"מגיע לי", נעבור לגישת ה-"לא, לא הכל מגיע לי, בטח לא אם מישהי/ו אחר נפגע".
אני יכול פחות או יותר להסכים למה שכתבת, ובפרט – ששום צורך לא צריך שיהיה מסופק בכל מחיר. ובכל זאת (ובעצם, דווקא במתנותק מהדיון בנושא הזנות) המין הוא צורך עמוק ובסיסי שהחברה מתעלמת ממנו ומדכאת אותו, ויש לחשוב עליו במונחים של בעיה שדורשת פתרון. פתרון טוב שווה לפחות פרס נובל, ואני מבין שהכל מסובך ומורכב ואין פתרון לבעיה אנושית אחת (ואף מעבר לאנושית) במנותק מהאחרות – אלימות, חינוך, סביבה, חרדה, דת ומה לא?
המין, כצורך, ממוקם בהירארכיה במקום נמוך יותר ממזון. ויצור המזון, שמקובל על כולם כצורך קיומי הכרחי, מוביל לתעשייה של ניצול ואכזריות כלפי בעלי חיים, שההצדקה היחידה שלה היא כלכלית. מביןאלה שזה מפריע להם ואכפת להם חלק מטיפים לצמחונות וחלק מסתפקים במתן תנאים נוחים והוגנים (ואני לא משווה כאן בין בעלי החיים חסרי המודעות לנשים העוסקות בזנות, אלא בין מנגנוני הדכוי והקבלה החברתית שלהם והיכולת לשנות אותם)
עוד לא שמעתי על מישהו שמת מחוסר מין. מחוסר מזון דווקא כן, אז יש הצדקה שמזון ממוקם גבוה יותר בהיררכיית הצרכים הקיומיים, לצד שתייה, נשימה ושינה.
בנוסף, מה שיפה במין זה שאדם גם יכול לקיים אותו עם עצמו. נכון, זה לא אותו הדבר, אבל זה לא שלגמרי אי-אפשר ליהנות.
ודבר אחרון, לא הייתי חותמת על כך שהחברה מתעלמת ומדכאת אותו, במובנים רבים דווקא להפך. מה שכן, בכל הנוגע לדיבור על מיניות בבתים מגיל צעיר, טוב היה אם לא הייתה בושה סביבה.