בחודשי הקיץ אפתח קבוצה/ות נוספות של מפגש ושיחה עבור נשים שמתלבטות אם להיות או לא להיות אימהוֹת (ואז, מה עם דודאוּת או אימהוּת חברתית; ואם להיות אימהוֹת, אז באיזה אופן – ביולוגי? אימוץ? יחידני? זוגי? קבוצתי/קהילתי?).
הקבוצה מיועדת לנשים מכל הזהויות המגדריות והמיניות; שלא בזוגיות, בזוגיות, בפוליאמוריה. מטרתה לבחון רצונות, חששות וקונפליקטים ולהרחיב ככל שניתן את מרחב האפשרויות עבור נשים שמתלבטות. לא תהיה בקבוצה תשובה נכונה או שגויה, אלא זהו ניסיון לברר יחד ולחוד מה נכון לכל אחת, בהתאם למי שהיא ולנסיבות חייה האישיות-חברתיות.
המפגשים יתקיימו בת"א, החל מתחילת יולי ועד תחילת ספטמבר, בין 19:30-21:30, קבוצה אחת בערבי שלישי (נותרו מקומות ספורים בלבד) ונוספת בערבי רביעי.
מי שמעוניינת לקחת חלק בקבוצה ו/או לברר עמי פרטים נוספים (מיקום מדויק, עלוּת ועוד) – מוזמנת לפנות אליי במייל: orna.donath@gmail.com.
אתן מוזמנות.
יוצאת לתרבות רעה 
צעד חשוב ופורץ דרך. כהרגלך, אורנה יקרה.
ברית של אהבה בינינו דליה.
תודה, תודה לך, שפורצת דרכים בעצמך.
ברית אהבה לעולמים, אורנה'לה.
בדיוק.
שיתפתי בפייס.
נהדרת.
ת ו ד ה
מה זה 'אימהות חברתית'?
זה, למשל, להיות מעורבת בטיפול ובגידול הילדות/ים של חברה מבלי שיש לה ילדות/ים (ביולוגים או מאומצים).
באיזה שלב עובר הגבול בין 'לעזור' לבין להיות 'אמא חברתית'?
ולמה זה מחייב שלא יהיו לי ילדים משלי?
אני בטח לא יודעת לסמן איפה עובר הגבול:), מדובר בהגדרה עצמית ובאופן שבו האימא הביולוגית/מאמצת והילדות/ים שלה מתייחסים אליה.
המונח הזה בעיקר מנסה להרחיב את גבולות הדמיון שלנו בכל הנוגע למערכות-יחסים שיכולות להיות לנו עם ילדות/ים כי כיום הוא די מוגבל לחלוקה הבינרית ש"או שאת אימא" (= אימא ביולוגית/מאמצת) או "שאת לא" – כאילו אין אפשרויות נוספות לקשרים שיכולים להיות לנו איתן/ם.
לא מחויב שלא יהיו לך ילדות/ים משלך רק שסביר שאשה שיש לה ילדות/ים משלה פחות תהיה פנויה (רגשית, מבחינת זמן, וכו') להיות מעורבת בחייהם של ילדות/ים של אחרים באופן שכזה. ואם זה כן קורה אז גם זו יכולה להיחשב אימהוּת חברתית ו/או אימהוּת מנקודת מוצא קהילתית, סוג של it takes a village to raise a child. יש מי שקוראים לכך alloparenting; co-mothering, רשתות של אימהוּת ועוד.
זה נשמע יותר כמו עניין מושגי/הגדרתי שמנסה להרחיב את השיח (כפי שכתבת), ופחות 'מעשי'. כי בפועל אני יכולה להיות מעורבת בהרבה סוגים של 'טיפול' מבלי להיות ה-מטפלת (יעני, אם אני דואגת לכלבים של אחרים, אז אני 'בעלת' כלבים חברתית? אם עזרתי למישהו שנתקע עם הרכב באמצע הדרך והחלפתי לו גלגל, אני מוסכניקית חברתית? וכו' וכו').
אני לא מזלזלת בצורך לתת מקום להרבה סוגים של הורות (לאו דווקא אימהות {יש מושג כזה 'אבהות חברתית' שהוא מוכר?}), אלא שתוהה אם לא צריך לשים גבול איפשהו.. (?).
בעיניי לעניינים מושגיים/הגדרתיים ועוד איך יכולות להיות השלכות מעשיות בפועל כי מה שיש לו שם ומדובר בו ו/או שאפשר לדמיין אותו הוא גם משהו שאפשר לממש הלכה למעשה.
ולא בהכרח דובר בלהיות ה-אימא (בהקבלה למה שכתבת על ה-מטפלת) אלא להיות מטפלת נוספת לצד האימא הביולוגית/מאמצת – כעוד דרך של אימהוּת למי שמעוניינת בכך ולא רוצה ללדת או לאמץ ילדות/ים משלה.
בנוגע למה שכתבת על 'בעלת כלבים חברתית': המונח "אימהוּת חברתית" נועד להתייצב למול התפישה השורשית כל-כך שלפיה אימהוּת "אמיתית" היא ביולוגית.
כנ"ל לגבי "מוסכניקית חברתית".
אז לא מדובר בהתפלפלות סמנטית לשם התפלפלות סמנטית בחלל ריק, זו תגובה לעולם תוכן שלם של מערכת-יחסים אנושית שמגבילים לנו אותה בדמיון, בשפה, בפועל.
לכן לא רואה למה צריך לשים איפושהו גבול בעניין הזה, בטח לא כרגע.
{אולי יש מונח "אבהות חברתית", אני לא מכירה, ואם אין – אז לא בכדי. יש אבל כאמור את המונח alloparenting שמתייחס להורות ככלל ולא 'רק' לאימהוּת}
זה מרגיש כמו דיון בהגדרות שקורס לתוך עצמו: יש פה ניסיון להרחיב את ההגדרה על מנת שתהיה אפשרות לחשוב/להבין/להפנים שיש יותר מדרך אחת לאימהות (כלומר, להיות {במובן של 'הוויה'} אמא), בעוד שהגדרה מתוקף היותה הגדרה שמה גדרות וגבולות.
אנסה מכיוון אחר: כדי להבין מה את אומרת, הלכתי על המונח 'אישה' ואמרתי לעצמי שבעצם יש יותר מדרך אחת להיות אישה, יש הרבה סוגים של נשים, יש רצף של נשיות, ריבוי ריבוי ריבוי. ואז למעשה, כל הריבוי הזה מייתר את המונח 'אישה' כי אם המונח כולל הכל (או מצד שני, לא כולל כלום ספציפי כי הכל אפשרי), אז מה מהותו? המילה הופכת לחסרת משמעות.
כך נדמה לי שקורה גם פה. אם יש דרך אחת לאימהות, אז יש גבולות ברורים שמגדירים מה נחשב לאימהות ומה לא, ואם אנחנו מעוניינות (ואנחנו בהחלט מעוניינות) להרחיב את השיח ולאפשר מקום לעוד אפשרויות, אז ל'אימהות' אין גבולות, הכל יכול להיקרא כך, בין אם אימצתי או ילדתי, בין אם הייתי מעורבת בגידול של ילד/ה ובין אם 'רק' סייעתי לעיתים (יותר או פחות), וכו' וכו'. ואז כשאת אומרת 'אימהות' (או 'אימהות חברתית', לצורך הדיון) אני אצטרך לשאול מה זה אומר, למה את מתכוונת. קצת כמו בעולם אוטופי שבו לא יגדירו אישה כלסבית ומיד כל העולם יניח שהוא יודע משהו עליה.
אני בהחלט מקבלת את זה שהשלב הראשון בביטול ההגדרות הוא יצירתן, רק שנדמה לי שלעיתים זה חוטא למטרה ועושה יותר נזק.
(אני לא טוענת שכך קורה הפעם, אלא חושבת את הנושא, איתך).
אל תפחדו! בתור אם חד הורית אני יודעת שיש פתרונות להכל ואפשר לעשות את זה. אתן תצטערו רק אם לא תנסו.. אי אפשר להחזיר את השעון לאחור . אפשר לקרוא עוד על החוויות שלי בבלוג: https://wordpress.com/post/anatpeleg.home.blog/15
תודה ענת. לא מדובר בפחד בהכרח, וישנן גם נשים שמתחרטות על כך שהפכו לאימהות וגם את השעון הזה לא ניתן להחזיר לאחור.
המטרה של הקבוצה היא לאפשר לכל אחת ואחת לבחון מה מתאים לה, לנוכח הנסיבות המסוימות של חייה ומי שהיא, מתוקף ההבנה שאי-אימהות היא אפשרות קבילה וקיימת כשם שאימהות.
מקבלת בהחלט. אני יודעת שיש מחשבות לכאן ולכאן ומכבדת כל מי ומה שהיא מרגישה