איך נשמעת תרבות בפעולה

25 03 2014

ביום שישי האחרון שודרה באחד מערוצי הטלוויזיה כתבה על זמרת ידועה שתקליט נוסף שלה עומד לצאת ושהפכה לאחרונה לאֵם.
בזמן הצפייה שמעתי, מוחשית, איך עושה תרבות בפעולה.
צפיתי, וראיתי איך סוללים לנגד עיניי את התפישה שנדמה שאין בלתה שלפיה אי-אימהוּת = אגואיזם, שעמום והיעדר משמעות אמיתית לקיום, בעוד אימהוּת = ההפך.
אני מאמינה לאותה זמרת כשאמרה שהחיים הפכו למורכבים יותר מאז שבנהּ נולד "כי אתה הכי אגואיסט. שום דבר לא עניין אותי חוץ מעצמי ומהשאיפות שלי. זה מה שהייתי מתעסקת בו כל היום ופתאום אתה מתעסק בדבר [ש]באמת הכי חשוב בעולם".
אני מאמינה לה גם כי מי שֹמני שלא להאמין לה, גם כי אני סומכת עליה שהיא זו שיודעת באיזה אופן חייה השתנו וגם כי הגיוני לי שעבור נשים רבות אימהוּת הופכת למערכת-יחסים שאין שנייה לה עבורן.

אז בשביל מה בכלל לכתוב על זה?
כדי להתעקש על שרטוט נתיבים מסועפים יותר מאלה; נתיבים שקיימים אמנם על המפה בחיי היומיום של נשים ואימהוֹת אולם הם בלתי-נראים ובלתי-נשמעים כמעט.
לצד אותה זמרת שהשמיעה קולן של אימהוֹת רבות ולצד דבריו של במאי הכתבה שאמר ש"האימהוּת החדשה נתנה לה משמעות ופרופורציות" –

ישנן
נשים שאינן אימהוֹת, שמעניינים אותן דברים נוספים מלבד עצמן והשאיפות שלהן, הגם שאין שום רע בעיניי להיות עסוקה בשלך.
נשים שאינן אימהוֹת, שלחייהן 'דווקא' יש משמעות מבחינתן.
נשים שאינן אימהוֹת, שלטוב ולרע החיים מורכבים להן.
נשים שאינן אימהוֹת, שחיות בפרופורציות, גם אם אין לי מושג מה זה אומר ומי קובע מהן הפרופורציות.

וישנן
נשים שגם לפני שהפכו לאימהוֹת עניינו אותן דברים נוספים מלבד עצמן והשאיפות שלהן.
נשים שגם אחרי שהפכו לאימהוֹת לא מעניין אותן דבר מלבד עצמן והשאיפות שלהן.
נשים שלחייהן הייתה משמעות מבחינתן גם לפני שהפכו לאימהוֹת.
נשים שהפכו לאימהוֹת ואז הבינו שאימהוּת לא הכי חשובה להן בעולם.
נשים שמבחינתן אימהוּת רוקנה את חייהן ולא מילאה כפי שהובטח.

התעקשות לחזור ולהבהיר שישנם נתיבים רבים ומסועפים יותר מהאחד ששורטט בכתבה כאילו הוא היחיד או הראשי – חשובה כדי שנוכל לשוטט, להשתהות, לבחון ואז לראות אם באפשרותנו להכריע לאן להמשיך מכאן או היכן להישאר.
אמירות שחוזרות על עצמן שוב ושוב עד לכדי מחיקתו של הדמיון, ועטיפה קלישאתית של אמירות כאלה, עשויות שלא לאפשר לנו לעשות בדיוק את זה.

 

 

 


פעולות

Information

9 responses

25 03 2014
nonibam

הקלישאות מקיפות אותנו בכל מקום אליו זורקים אבן…
תודה על התזכורת לחיות את החיים שלי…
שיתפתי בפייסוש…

‫נשלח מה-iPhone שלי‬

25 03 2014
אורנה

כשאני מניחה בצד את הדברים של אותה זמרת ומתמקדת בעצם התפישה הרווחת שלפיה אשה שהיא לא אימא בהכרח מתעניינת אך ורק בעצמה ושאשה שהיא אימא מחויבת שלא להתעניין יותר לעולם בעצמה כי זהו, מעכשיו היא אובייקט למען – אז לפעמים קלישאות מרגישות כאילו הן האבן שנזרקת עלינו, בחיי.
כשאני כותבת על אי-אימהוּת וזה מדבר גם לנשים שהן אימהוֹת ועל מה שעובר עליהן – אני בכלל ישנה טוב בלילה. אז תודה על התודה. ועל השיתוף.

16 05 2014
קרן

תודה אורנה. אתמול ראיתי את סרטה החדש של אביגיל שפרבר. על האמהות שלה, נפלאה כפי המוצג בסרט (ואני לא צינית) ועל האמהות של אמה, שהקדישה ומקדישה את חייה לזולת. מעבר לתחושת האי-נוחות שעברה בי על כך שחייהן וחיי אחרות בסרט חשופים לעניין (תחושה של מציצנית, אם כי אני זו שבחרה לצפות בסרט מלכתחילה, כמובן), כן הרגשתי פתאום תחושה של אי-משמעות.

כי הנה אני בחרתי שלא. והנה כאן יש אשה שנותנת חייה למען האחרים. וזה נראה לי חשוב ומשמעותי יותר.

ואני יודעת, ללא שום ספק, שחיים כאלה לא היו מתאימים לי. ובכל זאת, מתגנבת אשמה ושאלה: אז מהי המשמעות של חיי.

זה הסרט. האם מומלץ? אני לא יודעת. זה חזק מאוד. קשה מאוד. יש לי שאלות רבות בנוגע ללגיטימיות? טעם? לא יודעת איך לקרוא לזה, שבעשיית סרט כזה ובצפיה בו, לשם מה, מה המניע, מה יוצא לכולנו מזה. אולי דבר אחד זה האנושיות, לראות אנושיות של הזולת ולכבד אותה, עם האנושיות שלי, הכה לא מושלמת.

http://www.docaviv.co.il/2014/films/%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%AA-%D7%9E%D7%91%D7%97%D7%9F/

18 05 2014
אורנה

תודה קרן, בסרט הזה לא צפיתי.
המחשבות שלי בעקבות מה שכתבת (אני מתארת לעצמי שהן חלפו גם אצלך) הולכות לכיוונים שונים ואולי גם סותרים:
1. ברורה לי התהייה הצובטת שמא חיינו ייחוו ככאלה שנחיו לשווא אלמלא עשינו משהו למען מי שהיא/הוא לא אנחנו.
2. ישנן דרכים שונות ומרובות לעשות למען מי שהיא/הוא לא אנחנו, שלא באמצעות אימהוּת. השטח משווע לעשייה למען.
3. עד כמה הופנמה בנו התפישה שהנחילו לנו שחיינו כנשים שווים רק כשאנחנו "נותנות חיינו למען אחרים" ושאם לא נתנו (והרי הרעיון/המילה "נותנת" חולשים על תחומים שונים בחיינו – מסקס ועד אימהוּת), איזה ערך יש לנו בעולם.
4. שאלו את זה קודם לפניי מהי משמעות הקיום ואם יש לה בכלל.

למרות שעשייה היא חיי, ברגעים רבים מנקרת השאלה: "נו אז. אז מה". באנו, היינו/עשינו, הלכנו ממילא. השאלה הזאת מנקרת גם בלא מעט אימהוֹת שעמן שוחחתי במחקרים.
אני לא בטוחה שהשאיפה היא לחפש דרך מילוט מזה אלא בעיקר להכיר בזה. שכן, כך או כך, מושלם לא יהיה כאן.
ואם כך, יש בכל זאת משמעות אדירה עבורי לידיעה הרגשית-מוחשית שאימהוּת היא לא הפתרונים.

19 05 2014
קרן

זה סרט חדש, הוא הוקרן במסגרת דוק-אביב וזכה בתחרות הישראלית.

1. כן, אלה רגשי נחיתות. ובושה. איזו זכות יש לי שלא להקדיש את חיי לזולת בצורה כזאת.

2. אני מסכימה ומכוונת לכך, אכן.

3. גם כן מסכימה.

4. אכן. השאלה גדולה, התשובות גדולות, אם ישנן.

גם בסרט, עם כל הנתינה, יש הרבה תסכול כי הנתינה לא מונעת את התהום שאליו מתדרדרת הדמות שמקבלת את כל הנתינה הזאת. כלומר, כמה מעט אפשר לשלוט על הזולת, על גורלו. ומה "יוצא" מכל הנתינה הזאת.

אצלי כנראה עדיין מופנם הערך של אמהות כערך עליון, ששוב, איך יתכן שיש לי זכות לבחור שלא לממש את התפקיד הזה. טוב, זו עבודה שצריך לעשות, לשחרר את הנפש מהמוסרות. כי אולי רק כך אפשר, אחר כך, לעזור לזולת באמת. אולי. שהקיום שלי יהיה כמה שיותר נקי מרגשות בושה ואשמה.

20 05 2014
אורנה

ואולי דווקא קיום שלא נקי מרגשות בושה ואשמה הוא קיום שמבין ושמרגיש בגוף ראשון סבל של מי שהיא/הוא לא אנחנו, תהומות נוספות, ומכאן מתחילה הושטת יד הדדית.
כל זאת ללא קשר לכך שאני מסכימה איתך שהלוואי שתשוחרר לדרכה ההפנמה שאימהוּת היא ערך עליון עבור כל אחת ואחת מאיתנו שמחויב לממש.

22 05 2014
קרן

תודה אורנה, לא חשבתי על זה כך. זאת לפסקה הראשונה שלך, אני אגלגל את זה עוד בראש. 🙂
וכן גורף לשתי השורות האחרונות, כמובן.

5 06 2014
אורנה

לגלגל בראש, מה עוד אפשר לבקש :).
[תודה קרן, ומתנצלת שכותבת לך רק עכשיו – לא הייתי בארץ]

19 05 2014
קרן

טוב, זו לא " דמות" – ניסוח גרוע – זו אשה בשר ודם.

כתיבת תגובה