נא להפריע.

[הדברים נכתבו ונאמרו באוקטובר 2017, לכבוד השקת "אש קטנה 77" – סדרה לספרי שירת נשים בעריכת אפרת מישורי ובשיתוף עם כתב-העת "עיתון 77". האירוע הופק ע"י דנה גולדברג ועמותת קינוקלאן.
הם מוקדשים לכולנו היום, ה-25.11.18, היום הבינלאומי למאבק באלימות שמופנית כלפינו נשים]

 

 

בגדול, אנחנו חיות בחברה שמפריעה לנו.
אנחנו חיות בחברה שמפריעה לנו להיות, שמפריעה לנו להרגיש, לחשוב, לעשות כפי שכל אחת מאיתנו מוצאת לנכון.
אנחנו חיות בחברה שמפריעה לנו להיות שונות אחת מהשנייה.

אנחנו חיות בחברה שמפריעה לצבע העור של חלקנו לנשום בשקט.
היא מפריעה לחלקנו לנוע מרוב מחסומים מטאפוריים ומוחשיים. מהמוחשיים שבנמצא.
היא מפריעה לחלקנו להניח את הגוף שלנו איך שרוצות. איך שיכולות.
היא מפריעה לחלקנו כשגורמת לשנתנו לנדוד ולטפס על קירות כי אין קורת-גג בטוחה לנו ולילדות ולילדים שלנו.
היא מפריעה לחלקנו להכריע עבור עצמנו שלא יהיו לנו ילדות וילדים.
היא מפריעה לחלקנו להתפרנס למחייתנו מבלי להיות מנוצלות
היא מפריעה לחלקנו לראות אופק.
היא מפריעה לחלקנו להכריע איך לחשוק
היא מפריעה לחלקנו לחשוק אחת בשנייה
היא מפריעה לחלקנו שלא לחשוק בכלל.
אנחנו חיות בחברה שמפריעה לנו להרגיש איך שמרגישות כשהיא קוברת אותנו תחת חוקים ושופטת אותנו על דוכן נאשמות כשחשודות כעבריינות רגשיות.
היא מפריעה לנו למרר בבכי או לשאוג מרוב שטוב, מבלי שניתפש כשלוחות כל רסן.
היא מפריעה לנו למלא את החלל עד דק או להיעלם כאוות נפשנו מבלי לחוש אשמה.
היא מפריעה לנו להיות עקביות
והיא גם מפריעה לנו שלא להיות עקביות; כשאנחנו מבקשות להשתנות או כשמתחרטות על כך שהשתנינו.
היא מפריעה לנו לחגוג את ההוד וההדר שבנו, שעשוי להיות מטונף ונוצץ במקביל
היא מפריעה לנו להיות עגולות וחדות לסירוגין, ובו-זמנית
והיא גם מפריעה לנו להגיד שהיא מפריעה לנו.
לא משנה אם אנחנו לוחשות את זה או צועקות –
היא זו שמפריעה, ואנחנו אלה שנחשבות מופרעות.

לכן אני כל-כך שמחה להיות כאן הערב ולחגוג ביחד עם דנה ואפרת ואיתכן את ההשקה של "אש קטנה 77".
כי בחברה כזו, קינוקלאן ואש קטנה 77 הן הכרזה שלא מבקשת, אלא שדורשת:
נא לא להפריע.
נא
לא
להפריע.
נא לא להפריע לנו להישאר בחיים. ולהיות. נא לא להפריע לנו לחשוב. נא לא להפריע לנו להרגיש. ליצור. לכתוב. לדבר ולשתוק מול מצלמות, לדבר ולשתוק בין שורות של דפים.
ומה שיפה עוד יותר הוא שלצד הדרישה הזו, שלא ממתינה לשום אישור מבחוץ, מדובר גם במעשה של הפרעה בפני עצמו כי נראה שאין כמעט דבר מסוכן ומאיים יותר מאשר כשנשים משלבות ידיים, ואז קמות ועושות.
מגיל צעיר ביותר מועבר לנו המסר שבינינו אמורה להיות עוינות.
"נשים נשים שק של נחשים", הם משסים אותנו אחת בשנייה.
אני לא יכולה למנות את מספר הפעמים שבהן נאמר לי שעלינו אי-אפשר לסמוך שהרי מה שמניע אותנו הוא קנאה ונקמנות, היסטריה ובוגדנות, ושכל מה שאפשר לצפות מאיתנו הוא שננעץ זו בזו סכינים, ציפורניים וחרבות.

בחברה כזו, קינוקלאן ואש קטנה 77 הן הפרעה רצינית לְמערכת שמסובכת מאוד בתוך עצמה בין לצוות עלינו שלא נשבש סדרי עולם אבל שהיא עצמה כל הזמן מציקה לנו ומשבשת אותנו.
בחברה כזו, לקום ולעשות
באהבה —– בנאמנות ללבבות —– בקשב עמוק לְמילים שנאמרות וגם לאלו שדוממות —– זהו המקום שבו אני רוצה לחיות.

אפרת ודנה, תודה שאתן קיימות
תודה על ההזמנה לחגוג איתכן ועם כל מי שכאן הערב.
תודה שאתן מפריעות.