אשה משנה החלטתה

23 08 2021

לפני יומיים קיבלתי מכל עבר את הידיעה שמרב מיכאלי וליאור שליין הפכו להורים.
לשלל הפניות מאמצעי התקשורת סירבתי, העדפתי לשמור על זכות השתיקה. ידעתי שאתקשה להציג במדויק בתנאים האלה מה אני חושבת ומרגישה – אז שתיקה. [הריאיון עם רוית הכט שצפוי להיות משודר בקרוב בגל"צ, הוקלט כשבוע לפני שפורסמה הידיעה על מיכאלי = ללא קשר אליה].

במקביל קיבלתי פניות מנשים שהן לא אימהוֹת או שמתלבטות האם להיות או לא להיות אימהוֹת, וזה כבר משהו אחר. לכן בכל זאת כמה מילים.

כשהתחילו לשלוח אליי את הידיעה, התפצלתי לחמש:

  1. מבורך.
    אני תמיד בעד כשנשים הולכות אחר צו לבן מכל סיבה שנכונה להן.
    אני תמיד בעד כשלנשים מתאפשר לבחון מחדש את חייהן; להיות עקביות עם מה שעדיין מתאים ונכון עבורן. לשנות את מה שכבר לא.
    אני תמיד בעד כשנשים מייצרות לעצמן הסדרים ששונים מהנורמה בחלוקת התפקידים הממוגדרת, בין היתר בנוגע לגידול ילדות/ים.
    אני תמיד בעד כשנשים מכריעות כיצד וכלפי מי להביע אהבתן.

  2. שוויון נפש.
    היו בהיסטוריה, ישנן, ועוד תהיינה נשים שהן לא אימהוֹת גם בלעדי מיכאלי.
    הפיכתה לאימא לא שומטת את הקרקע תחת הכרעתם של נשים וגברים רבים – בישראל ובעולם – שלא להפוך להורים, ולהיות עקביים בכך עד יום מותם.

  3. הבנה.
    ישנן נשים רבות שעשויות להפוך להיות אימהוֹת שלא מרצונן ושכן בהסכמתן.
    אולי אין רצון באימהוּת בפני עצמה, אבל יש רצון להישאר בקשר הזוגי ולאור זאת להסכים להפוך לאֵם ולחלוטין גם לאהוב את הילדות והילדים ולהיות אכפתית כלפיהן/ם.
    לבי על חברה שלא יכולה להבין את ההסתעפויות הללו שהולכות אל מעבר ל"כן-לא-שחור-לבן".

  4. תימהון.
    על פונדקאות ואופן הצגת השימוש בה.
    לסוגיית הפונדקאות אני לא נכנסת, כן הרגשתי שנעשה לנגד עיניי סוג של גזלייטינג, תעתוע תודעתי, ולו מבלי דעת, כשלא הייתה התייחסות באשר היא לעמדות קודמות והצהרות מובהקות בנוגע אליה, וכשההתייחסות היחידה מחקה אותן לחלוטין בעוד מה שנותר – נעטף בצלופן. כולנו יודעים שהן נאמרו, הן מתועדות, ובכל זאת – אפס התייחסות אליהן.
    גם בהקשר הזה אפשרי שאשה תשנה דעתה, רק שבעוד לכל היתר נלוו הסברים יחסית ארוכים, לשינוי זה – לא. וזה משנה.

  5. צער.
    הפיכתה של מיכאלי לאימא משמעה אובדנים ברמה החברתית-פוליטית.
    מדובר באובדן של דיונים חשובים בשיח הציבורי, למשל סביב אמירות נבערות על היעדר יכולתן של נשים להיות מנהיגות אם הן לא אימהוֹת.
    מדובר באובדן ייצוגים שונים של נשים; אובדן של נראוּת; אובדן של נתיבים מרובים ושונים על מפת הדרכים. זהו עולם חסֵר כשנושאות עינינו וכל מה שרואות הוא אימהוֹת [אם מישהו מתכוון לפרש דבריי אלה כאמירה כנגד אימהוּת או אימהוֹת, אתם מעֲוְותים וטועים]. נאמר כבר לפניי שמה שאנחנו רואות לנגד עינינו לוקח חלק פעיל בשחרור הדמיון של הייתכן. וכשלא רואות, האֵין מדבר.
    עבור חלק – לא מדובר באובדן אבל כן בערעור היכולת להגיד שהן לא מעוניינות להיות אימהוֹת מבלי שאמירתן תהיה מוטלת בספק יותר מתמיד, כשממילא רבות מתבקשות להוסיף למשפט את מילת הזמן שתרגיע: "למה להגיד שאת לא רוצה להיות אימא בצורה גורפת? תגידי כרגע. עדיין". זר לא יבין עד כמה מזולזל מלכתחילה היעדר הרצון להיות אימהוֹת, ועד כמה הלך-הרוח הקבוע הוא "כשתגדלי, תביני. חכי חכי". לא מופרך לשער שיתעצמו המבטים המתיימרים, הפטרוניים המתערבים והמקווים, שמנבאים ש"אף פעם לא מאוחר לשנות את דעתך. ואת עוד תשני. הנה, תראי את מיכאלי". במילים אחרות, ייתכן שהפיכתה לאימא ובגיל 54 הגדילה בשקל תשעים את טווח הזמן של ההצקות שעבור רבות הוא מסויט ממילא. כן, בהקשר הזה ייתכן שמעכשיו יהיה אפילו קשה יותר מתמיד.
    ומדובר גם באובדן שליטה למול אמירות שמנכסות את החלטתה של מיכאלי למען אג'נדות שעלולות להיות שמרניות ודכאניות בשם "קדושת המשפחה" למשל, כשאני שמעתי מדבריה מילים של קדושת האהבה ומערכת-יחסים זוגית.

    אולי מיותר לציין ובכל זאת אציין שלדעתי אף אחד מהאובדנים האלה לא אמור היה להיות סיבה שלא ללכת אחר צו לבה. כלכך זכותה להכרעתה; זו בכלל לא השאלה. ויחד עם זאת כן לגיטימי בעיניי להכיר בכך שהאישי אכן פוליטי, ושלהחלטה שכזו של דמות ציבורית עשויות להיות השלכות שהולכות אל מעבר לה.

    כלכך זכותה להכרעתה. וכלכך זכותן של אחרות להיטלטל בינן לבין עצמן בעקבותיה. לגיטימי להכיר בכך שיש מי שאיבדו משהו לעצמן כשנשאו עיניהן אליה, בחברה שעדיין מוקיעה ומגנה את מי שמבקשות להישאר לא-אימהוֹת, שמבקשות לחיות את חייהן מבלי לגדל ילדות וילדים – ביולוגיים או מאומצים.

אין שורה תחתונה לטקסט הזה.

מחשבות ראשוניות למול תפנית בעלילה.





פעולות

מידע

46 responses

23 08 2021
רונית שניר

אורנה את מהממת מזדהה מאוד עם מגוון התחושות והעמדות שהצגת כאן

23 08 2021
אורנה

תודה רונית יקרה, מאוד!
לא יכולתי לבקש יותר מאשר שהפוסט ידבר אלייך ככה

23 08 2021
קרן נ.א

אורנה יקרה, תודה על מה שכתבת. הייתי שמחה לשמוע את הקול הרהוט שלך יותר, ומקווה שגם תעשי שוב מפגשים קבוצתיים.
מבחינתי כרגע אין תחליף לקול השפוי, הקוהרנטי וההוליסטי שלך.
תודה!

23 08 2021
אורנה

תודה קרן יקרה, תודה רבה רבה.
אני משמיעה קולי לא מעט, אבל בקורסים שמלמדת:). צריכה לבחור את החזיתות כדי לשמור על המשאבים.
לאלו מהמפגשים הקבוצתיים את מתכוונת?

עוד ועוד תודה.

24 08 2021
קרן נ.א

אני לגמרי מבינה את חשיבות שימור המשאבים. אולי אפשר כעת, בתקופה שהשיעורים המקוונים פורחים, לעשות גם קורס שיאפשר רישום ללומדים מן החוץ 🙂
ספציפית התכוונתי למפגשים כמו אלה שפרסמת בבלוג פה ב2019, לנשים שרוצות לחשוב יחד על הבחירה באל-הורות.

24 08 2021
אורנה

רעיון מעולה:)
בשנה הקרובה אלמד 8-9 קורסים בסמסטר אז סביר שלא יתאפשר, אבל ברצינות אומרת שאחשוב על זה להמשך.
חלום מבחינתי שהתכנים יגיעו מחוץ לאוניברסיטאות/מכללות.

בנוגע לקבוצות עבור נשים שמתלבטות –
אפתח קבוצה באוקטובר הקרוב. נכון לכרגע יש רשימת המתנה ארוכה יותר ממספר הנשים שתוכלנה להשתתף בה אז נראה שכבר לא יהיה מקום – אבל אם את או מישהי שקוראת כאן מעוניינת לקחת בה חלק, אפשר לכתוב לי מייל [orna.donath@gmail.com] ואצור קשר כשיהיה שוב רלוונטי.

תודה קרן.

23 08 2021
יוסףה מקיטון

אני מאד שמח שקראתי את הפוסט הזה. מרובד ומורכב כמו המציאות ורגיש, חכם ומדוייק כמו הכותבת 🙂 תודה, אורנה.

כהומו שלקח חלק בהתנגדות לפונדקאות, חורה לי הלגיטימציה שניתנת להסדר הדכאני הזה, מדמות ציבורית פמיניסטית. מירב מיכאלי וליאור שליין הם האשכנזים הסטרייטים המושלמים לקבל אימוץ, אם ירצו. הם יהיו בתור א'. הם יקבלו "ילד/ה סוג א'" (אם כי הדרה מאימוץ אינה תירוץ בעיני לפונדקאות, ותהליך אימוץ אינו חף מבעיות). בנסיבות אלה, בחירתם בפונדקאות מחזקת את הביולוגיזם הגנטי הגזעני והדכאני כאילו ילדה גנטית-ביולוגית טובה יותר מילדה מאומצת. לבסוף, בחירתה של דמות פמיניסטית מוכרת בפונדקאות שומטת את השטיח מהטיעונים שניסינו אני וחבריי ב"הומואים נגד פונדקאות" לטעון. מרגיש שהפסדנו.

23 08 2021
אורנה

יוסי.. איך תמיד אתה יודע להרחיב את הלב [שלי] במילים טובות.. 🙂
תודה גדולה. ממש.

אני שמחה שכתבת את מה שכתבת.
כי כן. ההעדפה, שלא לומר הסגידה, לקשרי-דם/ביולוגיים – חורה. חורה מאוד.
וגם מתן העדיפות לאשכנזיוּת סטרייטית בתור על חשבון 'היתר'.
מה שכן, אומרת לך בכנות שסוגיית הפונדקאות לא פתורה לי כפמיניסטית. אני נעה ונדה בין העמדות שמבקשות להצביע על אי-השוויון כלפי נשים עניות שבגופן נעשה שימוש לבין קולן של נשים שמעוניינות להיות פונדקאיות. ככה גם בנוגע לעבודת-מין [ואולי זו בעצם ההבחנה שבין זנות לעבודת-מין שעושה סדר ואת ההבדל?].
אם יבוא לך להגיד משהו על זה, בבקשה תגידי.

24 08 2021
יוסףה מקיטון

אורנה, הקריאה במילים שלך מרגשת אותי במובן של הופכת אותי לרגיש יותר. בעצם הרבה פעמים גם במובן המקובל יותר של המילה 🙂

נדמה לי שכמו בהרבה בעיות, הגבול עובר בקפיטליזם. זו חברה, שמאורגנת באופן מכוון כך שהמעטים מתעשרים על חשבון הרבּוׂת, והעוני מיוצר ודרוש לפעולה השגרתית של המערכת הכלכלית. בהקשר הזה פונדקאות מסחרית, כמו זו הנהוגה בארה"ב ובישראל, היא פסולה בעיני, כי לא ניתן לנתקה מהניצול הכלכלי.

אם המניע לפונדקאות הוא אחר, למשל, אם חברה טובה או בת-משפחה מעוניינת לעזור לחברתה שלא יכולה להרות (דוגמא אחת מני רבות אפשריות) ואין כסף שמעורב בסיפור, לא נראה לי שהיתי מתנגד (למרות שגם לא משמח אותי בכלל, אבל לא ענייני בעיקר).

אגב, לא נכנסנו לעניין מכירת הביציות, שבנפרד מהשכרת הרחם גובה מחירים בריאותיים משמעותיים. המקרה המדומיין שהבאתי לצורך העניין לא כולל מכירת ביציות.

לטעמי יש בכך תשובה מסוימת, עבורי מספקת, לרצון של נשים מסוימות להיות פונדקאיות. ומי שרוצה להיות פונדקאית ובמשפחה שלה או בין חברותיה אין אף אחת שמחפשת פונדקאית? לא נורא. בחיים לא מקבלות כל מה שרוצים. להיות פונדקאית זו לא זכות יסוד.

24 08 2021
אורנה

התחושה מה זה הדדית בנוגע לרגישות הכפולה:)
מורת דרך אתה.

תודה שכתבת את מה שכתבת.
אני קוראת וקוראת וקוראת. וקוראת עוד [לפני כמה דקות את הפוסט של רחלי טל].
ולא יודעת.
לא
יודעת.
בשונה מסוגיות רבות שרואה ואז חושבת בבהירות לגביהן בזכות משקפיים פמיניסטיים, כאן לא. כאן זה בעיקר מתבלבל לי.
בסדר.

עוד תודה שכתבת, עוד אשוב לזה.

26 08 2021
נוגה פרידמן

תודה אורנה על מה שכתבת. ההעדפה לצאצאים גנטיים במקרה הזה חורה אף יותר, משום שלא מופרך להניח שנעשה כאן גם שימוש בתרומת ביצית- אחת הפרקטיקות היותר מושתקות בתחום המושתק הזה, בגלל איזו תחושת בושה סביב העובדה שאין למעשה קשר גנטי בין האם והתינוק, והטכנולוגיה מאפשרת מראית עין של קשר גנטי, ומסתבר שזה כל מה שחשוב. מעניין שמראית העין הזו מתקיימת גם במקרה של פונדקאות, וחבל לי שזה לא מדובר.

26 08 2021
אורנה

תודה גם נוגה.
חשוב לאללה בעיניי מה שכתבת על מראית-העין הביולוגית/גנטית. זה ממחיש מכיוון נוסף את הסגידה בחברה שלנו ל'קשרי דם', שזה מילא, נניח, רק שהיבטים שונים של סבל שעלולים להיגרם בשם הסגידה הזו אכן נותרים שקופים ולא מדוברים. טיפולי פוריות, ציפייה/דרישה להפרייה מזרע של מת, פונדקאות, הקפאת ביציות, סיבוך מקומם של הליכי אימוץ ועוד הם רק חלק מהם.

28 08 2021
נוגה פרידמן

מסכימה לגמרי. והיבט מרכזי אחד של סבל בכל הפרקטיקות שציינת, שאני מאד עסוקה בו, הוא הארון: החברה דוחפת, ואנשים נכנסים אליו, ויש המון בושה והסתרה בפרקטיקות האלה- על אף שהן מתבצעות מתוך ציפייה של אותה חברה עצמה…

28 08 2021
אורנה

מסכימה גם עם כל מה שכתבת. ותודה על מה שכתבת כי לא נוטים לחשוב על ההסתרות האלה והבושה שעלולה להתלוות להן בשם קידוש קשרי הדם.

23 08 2021
שחר

מדהימה כתמיד. מדוייקת וחדה את קושרת בסרט את כל המילים הנבונות שאפשר היה להגיד מבלי לוותר על נימה מכבדת ונאמנה לדרכך.
תודה לך על הפוסט הזה
ותודה עלייך.

23 08 2021
אורנה

קשרת בסרט מילים מרגשות נורא בחזרה.
תודה שחר יקרה, ממש תודה

23 08 2021
טל.

💜.

23 08 2021
אורנה

3>.

23 08 2021
מיכל יון

תודה רבה על החכמה, החמלה והנדיבות הרבה שבמה שכתבת.

23 08 2021
אורנה

אם כל זה הצליח לעבור בטקסט, אשן בשקט הלילה.
תודה רבה מיכל יקרה, תודה

24 08 2021
נעמה

תודה, אורנה, על מילותייך המדויקות והחשובות.

24 08 2021
אורנה

תודה גם נעמה יקרה. טוב לי לדעת שכך הן היו בשבילך

24 08 2021
moranba

תודה אורנה,
שכתבת וחלקת.
מזדהה עם מחשבותייך, ובעיקר עם המורכבות, הפליאה, השהיית התגובה, הנטייה להיות קודם כל בעדה, קודם כל בעד, אבל גם להכיר בהשלכות הפומביות של המהלך, וכיצד הן מהדהדות בתוכי האישי הפוליטי.
גם אליך נושאות עיניים, ולכן טוב וחשוב שכתבת.
תודה
מורן בריר

24 08 2021
אורנה

מורן.. מורן יקרה.
תמיד משמח אותי המבט שלך, ותודה ממך היא עולם ומלואו בשבילי.

רוצה או לא רוצה, אני יודעת שהעיניים נשואות גם אליי – אולי עכשיו יותר מתמיד, ומרגישה שלעת עתה חוררו חורים ביכולת להצהיר, כן, להצהיר, שאין רצון באימהוּת.

עוד ועוד תודה לך.

24 08 2021
פמיניסטית

תודה על הטקסט החשוב הזה. כתבת כל יפה וברגישות. נהדרת.

24 08 2021
אורנה

תודה גם, מאוד מאוד מאוד

24 08 2021
משתמש אנונימי (לא מזוהה)

תודה רבה רבה על זה.

24 08 2021
אורנה

גם, רבה רבה

24 08 2021
עידית

וואו מה אומר, עכשיו מבינה נשים שהן רק חיות בישראל ואין להן את היכולת הפיזית לקפוץ מחברה תרבותית לאחרת. ישנם מלללללאאאאאן מקומות בעולם שלא יעיזו לכתוב את אשר כתבת, כי לפי שעות נכנסת לרחם של מישהי אחרת ולא משנה אם זו דמות ציבורית. תודה זה רק מראה כמה החברה הישראלית בעניין זה בריונית. מאחלת לך ולכל הלא אמהות וכל קהילה או חברה מופלת בישראל לא לקחת רציני מידי ולהבין שהכל נובע מכך שמפעילים בארץ חברות שלמות לרעה ולכן מתעוררות תחושות כאלו שנחשבות כאן בעיניי רבים 'לגיטימיות' . מקווה עבור שמות הקהילות ישראל עתיד שוויוני יותר כך שמה שמרת מיכאלי עשתה, תעשה ועושה עם חייה למרות אמירותיו לא האלו ישנו עולמות.

24 08 2021
אורנה

מאז שפרסמתי את הפוסט הזה אתמול – גם אני שאלתי את עצמי אם אני חוטאת לגבי מה שבמשך שנים מבקשת לשנות, כלומר האם עצם כתיבת הדברים היא 'היכנסות לרחם'.
מקבלת דעתך שאכן מדובר ב'נאה דורשת לא נאה מקיימת'.
לעצמי אני יודעת שאין לי דבר וחצי דבר עם החלטתה או עם השינוי שחל בה, רק שלהחלטתה יש השלכות נרחבות יותר בחברה שמקשה על חייהן של נשים שהן לא אימהוֹת.
אולי אני טועה אבל נדמה לי ש'אפילו' מרב מיכאלי הייתה מבינה שלהחלטתה יש השלכות שכאלה ושראוי לעסוק בהן [לא סתם היא התייחסה בפוסט שלה הראשוני לאשה שהיא לא אימא כמושלמת מבחינתה. היא מבינה היכן אנחנו גרות ואיך החלטתה עלולה להשפיע על התפישות].

24 08 2021
צמרת הרשקן

אורנה יקרה תמיד כל כך חשוב ונכון לקרוא את מה שאת כותבת, היכולת שלך לדייק את מה שאני ואחרות חושבות. תודה על המילים ועל היכולת לראות דברים בצורה עגולה ובכל זאת להתעקש על שלך ומה שאת מאמינה בו.

24 08 2021
אורנה

צמרת.. איזה כיף לראות את השם שלך כאן, אותך כאן.
יש נשים, ואת ביניהן, שפידבק שכזה מהן הוא הכל.
אני סומכת על העיניים שלי, אבל כשהעיניים שלך מצטרפות – כשאני יודעת שאת ממי שמתעקשת לראות מכל הכיוונים האפשריים – אז אני שקטה.
תודה לך, גם.

25 08 2021
הגר

אורנה 3> חדה ומדוייקת כמו סכין מנתחים של רופא הפלות 🙂 תודה שאירגנת את בליל המחשבות והרגשות סביב התינוק של מיכאלי, מזדהה במיוחד עם ציר התימהון. פונדקאות מסחרית היא נושא כל כך מורכב, שההתייחסות אליו – גם מזוויות פמיניסטיות – משתנה ומתעצבת מחדש ממש עכשיו, כשההליך כבר לא מתבצע במדינות עולם שלישי, וכשליותר ויותר מאיתנו יש במעגלים המורחבים איזה תינוק פונדקאות למות עליו מרוב מתיקות, שהיה ממש מתבקש לנסח מחדש את נקודת ההתנגשות בין הבעייתיות העקרונית לבין החיים עצמם, אבל במקום זה קיבלנו התייחסות פלסטיקית בסגנון "בחורה אמריקאית מהממת" שבאמת מרגישה כמו גזלייטינג.
יש לי גם עוד משהו לומר על הבחירה השמרנית ב"ילד ביולוגי" על פני האופציה לאמץ, כחלק מההבדל בין אימהוּת נשית לאבהות גברית במובן האבולוציוני, אבל נראה לי שאולי זה יותר מתאים לשיחה פרטית?

25 08 2021
יוסףה מקיטון

אני ממש אשמח לקרוא את המחשבות על אימוץ / ביולוגיה ביחס ל אבהות / אמהות אז אם תבחרו לא בשיחה פרטית – תודתי מראש 🙂

25 08 2021
אורנה

זו ה-הגר מימי הקפה המהוללים? אם כן – |אימוג'י עם כוכבים בעיניים|:)
תודה על המילים הטובות, ועל החוכמה והרגישות שהנחת כאן
ואני מצטרפת לבקשתה של יוסי בנוגע למחשבותייך, אני מוכנה לשלם פני לפחות עבורן כאן בפומבי, בלי קשר למייל שיאללה אפשר במקביל גם משם.
מה זה תודה

25 08 2021
הגר

אוקיי 🙂 איך שאני מבינה את זה, אימהוּת היא בסיס הקיום של המין האנושי. הצורך להיות אמא טבוע במין הנשי (כמובן לא בכל פרט ופרט, אבל במין ככלל) מאז ומעולם, כך שהוא עמוק ורחב ומבוסס כמו האנושות עצמה. בגלל זה כשאשה רוצה להיות אמא אין שום דבר בחיים שהוא יותר חזק מזה, זה כוח העל של העולם.
אבהות לעומת זאת, זה מושג חדש לגמרי על ציר הזמן של האנושות. לאבהות אין שורשים בהיסטוריה של המין הגברי, וזה צורך שמושפע הרבה יותר מהתניות חברתיות. זה לא אומר שהם הורים פחות טובים או שהם פחות אוהבים את הילדים, זה פשוט איך שהמין שלנו התפתח. גבר מגדל ילדים זאת תופעה שקיימת הרף עין אבולוציוני.
מה שכן מעוגן באבולוציה של גברים הוא הצורך להפיץ את זרעם. זה כן. את זה הם עשו מאז ומתמיד. בגלל זה כשגבר רוצה להיות אבא (וזה נשמע שליאור שליין ממש ממש רצה להיות אבא) הצורך הבסיסי שלו הוא לעשות ילד ביולוגי שלוחה גנטית של עצמו.
בגלל שאנשים הם מורכבים סביר להניח שיש לו גם צרכים "אימהיים" כמו לטפל, לעטוף, לגונן,להכיל, להאכיל, לשחק, אבל את כל אלה אפשר לעשות גם עם ילד מאומץ, ואני לא מעלה בדעתי שהאופציה לאמץ לא עלתה לדיון במשפחת מיכאלי-שליין.
אבל מי שרצה את הילד הזה הוא הגבר, והצורך הבסיסי, העמוק והמכונן של גברים באבהות הוא פשוט להפיץ זרע.

25 08 2021
יוסףה מקיטון

תודה שחלקת בפומבי.
למרות שאני לא מסכיםה, היה מעניין לקרוא!

25 08 2021
אורנה

הגר, תודה שכתבת.
אנחנו מתפצלות פה בתפישות –
מבחינתי אין דבר כזה 'מין נשי' או 'מין גברי', ואין מאפיינים ביולוגיים מהותניים אחידים וטבועים שכאלה.
אז נראה שמבינות אחרת:), ושוב תודה שכתבת

25 08 2021
ראשל א

אורנה – תודה שאת יודעת, כמו תמיד, לעשות סדר בלאגן ובו זמנית להכיל את המורכבויות שתמיד קיימות בסיטואציות האלה. שמחתי מאוד לקרוא את הפוסט, שנתן מילים לתחושות המבולבלות שעלו בי בעקבות הבשורה. מזל טוב למיכאלי, ואמן ולא ישליחו את החלטותיה על נשים אחרות (אפשר בכל זאת לקוות…).

25 08 2021
אורנה

ראשל יקרה, תודה.
לא אכחיש שמשמח אותי עמוקות אם מחשבותיי המפוצלות עזרו לאחרות/ים לאסוף את שלהם; ברור לי כלכך עד כמה התפנית הזו בעלילה שהיא לגיטימית לחלוטין בחייה של אשה, יכולה בו-זמנית לשבש עלילות של רבות/ים, ואם לא את העלילה עצמה אז תפישות לגבי החיים ומה שהיה נדמה ודאי עד כה.
אני מצטרפת לתקוותך שלא תהיינה לכך השלכות של זלזול מופגן עוד יותר ממה שכרגע. סקפטית, ועדיין.
תודה גדולה על מה שכתבת

26 08 2021
ריי

תודה רבה על הטקסט המפורט והרגיש הזה, במיוחד אחרי טקסטים מבולבלים וכועסים רבים שקראתי בנושא (במדיה המסורתית ובמידה החברתית).

26 08 2021
אורנה

מרחיב לי את הלב שככה, תודה גם לך ריי.

28 08 2021
מרב השרוני

עוד מחשבה: נפרדות והתבגרות בקהילת נשים זה מהלך – תפנית מבורכת. מרחק מסויים בכל מערכת יחסים הוא חשוב. להבנתי הנאמנות הראשונה במעלה של מרב לעצמה היא לא השתנתה. לכן גם אין פה "בגידה" בקולקטיב שמבקש את הטוב האפשרי עבור כל אישה ואישה.
ולגבי היתר, איך אני אומרת במשפחתי: תתמודדו.

28 08 2021
אורנה

תודה מרב.

אני אומרת לכל מי שמוכן/ה לשמוע: גם וגם.
גם ראיית הפרט
וגם ראייה חברתית-פוליטית.
בלעדי האחרונה ובלעדי נשים שהתעקשו עליה לאורך ההיסטוריה, לא את ולא אני היינו יכולות לכתוב פה היום או להגיד "להבנתי" בכלל. וכדי שגם לנשים שלא מעוניינות להיות אימהות תהיה נפרדות ואוטונומיה שתכובד, נדרש להתבונן על הפוליטי. כל זה לא מבטל כאמור לרגע שכבודה של החלטתה הפרטנית של מיכאלי במקומה מונח.

29 08 2021
Danna paz prins

מיד חשבתי לי, מה אורנה תכתוב?! מאלפת כמו תמיד…

29 08 2021
אורנה

דנה.. עידן ועידנים:)
ותודה, תודה גדולה על זה. אף פעם לא מובן מאליו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s




%d בלוגרים אהבו את זה: