בינואר 2012 קיבלתי מייל ראשון מיניב משיח, כתב הכתבה שפורסמה היום במוסף סופשבוע של "ישראל היום" בנושא חרטה על אימהוּת, שבו בירר איתי אם אפשר לשתף פעולה ולהשמיע קול. כיוון שהייתי אז באמצע תהליך הלמידה עניתי שכרגע אין עוד על מה לדבר אבל שלא יהסס לפנות אליי שוב בהמשך. וכך היה. במשך השנתיים וחצי שחלפו מאותו מייל ועד לאישור המחקר באוניברסיטה, יניב היה איתי בקשר אחת לכמה חודשים במחויבות אין-קץ לתת את מלוא הבמה לעמדה רגשית של חרטה.
הכתבה שפורסמה היום היא תוצאה של רגישות, הקשבה והתחשבות שנדיר לפגוש בתקשורת לסוגיה; של הבנה עמוקה שלו עד כמה כל מילה משנה.
מודה לך.
לא יכולתי לבקש תהליך עבודה משותף אחר מזה.
המחקר יפורסם בעתיד כספר; אני מקווה שייכתבו גם מאמרים בעקבות ראיונות שקיימתי עם עשרה גברים שמתחרטים על כך שהפכו לאבות.
הספר העתידי, כשם שהמחקר והכתבה, מוקדש ל-23 הנשים שהשתתפו בו, שנתנו אמוּן שאינו מובן מאליו.
יוצאת לתרבות רעה 
הכתבה מרתקת ומרגשת מאוד בעיניי. הפתיחות, קבלת והכלת המורכבות של החזקה בתפיסה ייחודית כזו בקונטקסט הכל כך חודרני ולוחץ של מדינת ישראל, הקשב לדקויות וההתעקשות לא ליפול לרדוקציוניזם מעוררים השראה ושמחה בלבי. אמא שלא מתחרטת אבל יכולה להיות עם המקום הזה ולא מאויימת בתוכו.
תודה לך. הלוואי שליותר ויותר ניתן היה להקשיב לרגשות של בנות ובני אדם אחרים מבלי להרגיש מאוימים. מכאן כמעט תמיד קצרה הדרך להשתיק ולהכחיד. מזה, שום דבר טוב לא יצא.
תודה רבה
כתבה חשובה ומרתקת. לטובת הסקרנים והמתעניינים – מתי יפורסם המחקר כספר, והאם יש אפשרות לקרוא אותו בפלטפורמה כלשהי לפני כן?
לצערי אני עוד לא יודעת מתי יתפרסם הספר אבל אני כבר פועלת שהוא יהיה. בחודש הקרוב צפויים להתפרסם שני מאמרים שהם נגזרת מהדוקטורט; לצערי (# 2) הם באנגלית, אם זה רלוונטי מבחינתך את/ה יכולה לשלוח לי מייל – orna.donath@gmail.com – ואשלח לך כשהם יעלו לאוויר.
תודה מכל לבי
אורנה, תודה. היה מרגש ומלמד לקרוא. קרן.
תודה קרן, זה המון בשבילי
תודה רבה, מרתק
תודה רבה ביותר גם לך
הכתבה מרתקת אך לא הבנתי מה המחקר בדק. אשמח לשמוע עליו עוד. תודה מראש.
היי מיכל,
תודה.
מדובר במחקר איכותני שבו מנותחת עמדה רגשית של חרטה על אימהוּת. לצד התייחסות בו אל חרטה שטרם נכתב עליה בספרות המחקרית ולאימהוּת שנכתב עליה רבות, הוא מתייחס גם לתפישות חברתיות על זמן ולחוקים חברתיים של רגשות. זה כמובן תמצית של התמצית. את מוזמנת לשאול עוד.
היקום עובד בצורה מופלאה – לא קראתי את הכתבה – אשמח לקבל גישה אליה.
אך ביום שישי בארוחת הערב (מבלי לדעת דבר וחצי דבר על המחקר והכתבה) עלה הנושא הזה לשיחה עם אחותי ואמא שלי.
כבר שנים שאני מסתובבת עם התחושה הזו. אך זה נושא שאף אמא לא מעלה על דל שפתיה ואפילו לא מרשה לעצמה לחשוב את המחשבות האלה בתוך עצמה.
מאוד קשה להיות אמא ולהודות בפני עצמך שאם הייתה לך את הבחירה מחדש אולי היית מוותרת עליה.
וכן יש לי ילדים מקסימים ואני מאוד אוהבת אותם ואני בנתינה מוחלטת.
היום כשהם נמצאים בחיי לא הייתי מוותרת עליהם אך אם הייתי עוצרת לפני אולי לא הייתי מוותרת על עצמי.
תודה שהבאת את הנושא ונתת לגיטמציה למשהו שהיה חבוי עמוק בתוכי לצאת.
הנה הלינק לכתבה –
http://www.israelhayom.co.il/article/233291
אני קוראת את מה שכתבת ומהנהנת למול כל מילה ומילה; מבינה בנימי הנימים למה את מתכוונת ואיך זה מרגיש. אני מניחה שזהו רגע מאיץ דופק להודות בפני עצמך או למקד תחושה שמסתובבת בך מזה זמן. אני מאמינה שלצד הדופק המואץ עשויה בו-זמנית ו'דווקא', להתחולל רגיעה.
תודה לך שבאת לומר.
אורנה שלום כתבה מאוד מענינת מעלה נקודה חשובה שאנחנו לא שוים והחברה מנסה שנחשוב במסלול דומה מזל שלא כולם חושבים כך וגם שהנשמות של הילדים בוחרים את ההורים כך שלא צריך להיצטער שאנחנו לא אימהות לא טובות איו טוב או רע יש שונה תודה
נועה, תודה רבה.
רק אומר שלצערי החברה גורמת לנשים ולאימהוֹת להצטער ולהתבייש ולהרגיש אשמה על כל צעד ושעל כמעט; אמן שנגיע ליום שבו יהיה כבר אחרת.
שוב, תודה לך.