מבחירה לצרכים. זנות.

12 08 2012

אתמול בערב שודרה כתבה על זנות בתכניתה של אושרת קוטלר בנגל (הכתבה מתחילה בדקה 12:40). מרואיינות בה נשים ממעמד הביניים, חלקן אקדמאיות (מורה, סוכנת נדל"ן), נשואות, אימהוֹת.
נכון. אלו נשים שלא עובדות תחת סרסורים, שלא סוחרים בהן, שהתחילו לעבוד בה בגילאים מבוגרים יחסית. לכאורה, כתבה שכל טוקבקיסט פרו-זנות יאחוז בה כמוצא שלל רב.

כמה מחשבות בעקבותיה:
1. למרות הניסיון, אני לא נסערת יותר או פחות כשמדובר בעיסוק בקרב מעמד הביניים ואם כן או לא מדובר בנשים נשואות. סטטוס של נישואין + מעמד הביניים לא מסמן רף שלפיו חברה אמורה למדוד את מוסריותה וחרפתה.

2. אני לא מאמינה שיש אישה בעולם שרוצה לעבוד בזנות. אני כן מאמינה שיש מיליוני נשים בעולם שרוצות וחייבות לפרנס את עצמן ו/או את משפחתן ואין להן דרך אחרת משלל סיבות. ים של דמעות מבחין בין שני הרצונות האלה ושלושה קופים מיתממים למולן.
העצה הרווחת "אז שתלך לעבוד כקופאית" לא מחזיקה מים כשסכנה קיומית מרחפת מעל הראש בעקבות חובות וכשהמדרון לעוני הופך לחלקלק. מי שמעולם לא חווה חשש אמיתי לאבד קורת-גג ומי שלא מסוגל להיכנס לנעליהם של מי שכן, כדאי שלא ישפוט אותם.

3. דיבור חוזר ונשנה על בחירה מסמא עינינו מלראות צרכים. במקום להתחבא מאחורי השאלה במה נשים בוחרות יש לדבר על לְמה 'הן' זקוקות. ביטחון כלכלי קיימוּת כלכלית היא למשל צורך בסיסי שבחברה מתוקנת היה ברור מאליו (גם עבור גברים כמו משה סילמן ז"ל).
שאלה קריטית שאמורה להחליף את הדיבור על "שתלך לעבוד כמזכירה אם היא רוצה להתפרנס" היא: לו היה מתאפשר לנשים להרוויח כ'קופאיות' וכ'מזכירות' (כל אותם מקצועות גנריים שתמיד נשענים עליהם בדיון על זנות) את אותם הסכומים כפי שבזנות – האם אז הן היו עובדות בה?
לצערי שאלה זו לא נשאלה בכתבה ולדעתי היא זו שצריכה להיות במרכז הדיון עם כל מי שמטעמיו שכנע את עצמו שזנות זה כיף חיים, שנשים בזנות "חולות על מין", מאלה ה"משוחררות מינית" שהנה סוף-סוף יש להן הזדמנות לשתי ציפורים במכה.
כל עוד המאזן הפיקטיבי שנוצר בדיון הוא בין זנות לניקיון רחובות ודאי שלרוב הכף תוכרע לכיוון בו נמצא כסף שנדרש להישרדות, זהו מאזן דמגוגי שמבלבל בין אמצעי למטרה.

4. אחת המרואיינות בכתבה קושרת בין היותה אימא לעבודה בזנות, כי אין לה ברירה אחרת כלביאה.
כשיום-יום ובכל דרך – גלויה וסמויה – מבהירים לנשים שעליהן להשאיר את צרכיהן מאחור, בכל מחיר, למען אלו של ילדים – חלקן משתגעות, חלקן מלקות את עצמן, חלקן מכות, חלקן רוצחות, חלקן בדיכאון, חלקן פונות לקבל עזרה, חלקן מחרישות וקורסות תחת הנטל מבלי שאף אחד יבחין, חלקן הולכות לעבוד בזנות.
אנחנו חיות בחברה צבועה שמצד אחד משדלת לאימהוּת בכל מחיר לא משנה אם את מסוגלת (רגשית, כלכלית) ו/או אם את רוצה; שמצד שני לא חדלה מלהעביר את המסר שאימא טובה היא זו שמורידה את עצמה לתחתית סדרי העדיפויות למען הילדים; ושמצד שלישי לא מאפשרת לאימהוֹת לתפקד ואז מגָנה אותן על כך, וגם מגנה אותן על כך שהן קורסות.

5. כשנשים מרוויחות פחות מגברים וכשאייג'יזם פושה בחברה ונשים וגברים מעל גיל 40 מתקשים למצוא עבודה – דלתות נטרקות בפרצוף. כשנדרש לשרוד כלכלית וכשדלתות נטרקות ונותרת אחת פתוחה כשעליה רשום: זנות – לכנות זאת כבחירה מרצון חופשי זו בחירה חולנית.

6. הגיעו ימים בהם ליותר נשים יש קצת יותר אפשרויות להכריע על חייהן. זו בדיוק הסיבה שאלו גם הימים בהם נדרש לבחון מחדש מה מסתתר מאחורי המילה "בחירה" ו"הסכמה" מבלי לזרות חול באמצעותן. עשוי להיות מרחק גדול בין רצון חופשי, העדפה אישית כנה, לבין להסכים לעשות משהו פשוט כי כל יתר האפשרויות גרועות מנשוא. כחברה, הנטייה היא להתבונן כמוקסמים וכמסוממים ב-9 האותיות האלה ח-ו-פ-ש  ב-ח-י-ר-ה מבלי להתבונן מה קדם להן, מה עומד מאחריהן ולאן הן מובילות.

7. שלי, אחת המרואיינות בכתבה, אמרה שמחויב לשנות את הסטיגמה כלפי זנות. אני מסכימה איתה, אין דופי בנשים שעושות כל מה שהן נדרשות לעשות כדי לחיות. הדופי הוא בחברה, לא בנשים שבזנות.

8. ועוד לא דיברתי על הקשר הרווח בין פגיעה מינית, הזנחה ואלימות בילדות ומבית, נתקים רגשיים – לבין זנות – קשר שמגחיך במובן העצוב של המילה את הדיבור על "בחירה".

דיבור על – כן בחרה לא בחרה, הוא נוח. הוא מניח להסתפק ב"היא בחרה. יופי לה. זכותה. שלום".
השאלות הן אחרות. על אלו  צרכים הימצאות בזנות עונה; האם וכיצד אפשר לענות עליהם בדרך אחרת; האם אפשר גם לצאת משם באותה קלילות שמיוחסת ל"בחירה" להיכנס לזה; מהם הנזקים שנגרמים כל עוד שם; ולמה, למה אנחנו כל הזמן מתעלמים מהשאלות האלה.

=======================
בשונה מההפנייה לפוסט באתר "הארץ"/onlife ("תגובה לאושרת קוטלר: אין 'זנות מבחירה'), הטקסט הוא לא תגובה לאושרת קוטלר והוא גם מבקש בדיוק שלא לעסוק בסוגיית הבחירה. כאמור, בחירה או לא בחירה – לא זו השאלה.

לקריאה נוספת על הגעה לזנות בעקבות קשיים כלכליים/עוני, תפישות חברתיות על אימהוּת, העמדות הפנים הנדרשות, הנתקים הרגשיים והקושי לצאת משם – כתבתה של ורד לי (הארץ, 15.8.12).

מודעות פרסומת

פעולות

Information

13 responses

14 08 2012
יוסי

זו כתבה מאוד מאתגרת לפמיניסטיות ופמיניסטים. אבל הללו אמורים להצליח להבין שהמציאות מורכבת. שיש נשים חזקות מספיק כדי לעסוק בזנות מבלי לאבד מכוחן יותר מאשר מאבדות מסז'יסטיות ואחיות סעודיות (ומסז'יסטים, ואחים סעודיים, אגב). ושגם יש מקום לזנות. כמו שהנשים בכתבה אומרות שהן לא שמחות שזה המקצוע שלהן, כך גם יש להניח שמרבית הלקוחות היו מעדיפים לשכב עם נשים שאינן זונות, אך נבצר מבעדם. יש להילחם בניצול ובאלימות ובהשפלה הכרוכים לעיתים קרובות בעיסוק בזנות, אך אין הדבר אומר שכל זנות כרוכה בניצול, אלימות והשפלה.

אגב, התגובות של אושרת קוטלר בכתבה הן נוראיות. היא הזכירה לי אישה מסורתית ששומעת על אישה חופשיה שלפני החתונה שכבה עם מי שבא לה ואומרת לה "אני מכירה נשים, אני יודעת שלא יכול להיות שאת לא מרגישה רע עם זה. לא יכול להיות שבעלך מסכים לחיות איתך כשהוא יודע שלא התחתנת בתולה". הנשים האלו נשמעו לי מאוד פתוחות וחזקות ובעלות כבוד עצמי ואותנטי, ויכולת להתנער ממוסכמות החברה. אני מתקשה להבין איך אפשר שלא להתרשם מדברי הטעם שהן אמרו.

אגב, מי שתגיד שכגבר אני לא יכול להבין, אסכים איתה אך אסייג. אני יכול לחשוב על עבודה בזנות ממין זכר. אני לא הייתי מסוגל לקיים יחסי מין עם גברים מספר פעמים בשבוע מבלי שזו טראומה קשה הדומה לטראומה מהיאנסות. ולכן אני בהחלט מבין נשים שמרגישות ככה בנוגע לזנות. אבל אני בטוח שישנם גברים שאינם נגעלים בקלות מגברים אחרים וממשגל אנאלי, שיוכלו לעסוק במקצוע הזה מבלי להרגיש נאנסים, ומבלי להרגיש אובדן כבוד עצמי.

14 08 2012
אורנה

אני חוששת שמי שלא מבין שהמציאות מורכבת הם אותם אלה שמסכמים ב"אבל היא בחרה בזה", מבלי לרצות לראות מה הוביל לשם, מהן ההשלכות והנזקים, מהם סדרי העדיפויות החברתיים שנמצאים בבסיס ההסתפקות ברעיון *הבחירה* (למשל, שצורכיהם המיניים של גברים-צרכנים הנם בעלי-ערך גבוה יותר מחייהם של נשים/נערות/נערים/גברים בזנות).
הכי קל, פשוט הכי קל למסגר את זה כבחירה ולהמשיך הלאה במצפון שקט. בקושי "מכה קלה בכנף".
זו קריאה שגויה מבחינתי להניח שאם אני מתנגדת לזנות משמע שאני מתייחסת לאותן נשים בכתבה כמריונטות על חוט. וזו לא רק קריאה שגויה אלא גם הרסנית. לרגע אין כאן פקפוק ביכולתן של נשים שונות לבחון את חייהן ולקבל החלטות. כן, הנשים שהשתתפו בכתבה עשו החלטה לגבי חייהן במציאות סבוכה ולא חומלת – ומה שאני מבקשת לשאול זה למה כחברה אנחנו מפקירים א/נשים? למה אי-אפשר להצליח להתפרנס כאן עם שתי משכורות (במקרה זה)? למה מגיל 40 צפונה אנשים מתקשים למצוא עבודה וחרדים לגורלם ולגורל משפחתם? למה לאימהוֹת מועבר מסר שהן אמורות להקריב הכל, כולל את גופן למען כולם – ילדים, גברים-צרכנים – כשהן בתחתית הרשימה?
אלו השאלות שאני מבקשת לשאול באמצעות הכתבה של אושרת קוטלר. לא לשפוט את אותן נשים, לא להתייחס אליהן כחמדניות, לא להתנשא עליהן כאילו הן חסרות כבוד עצמי וגם לא ליפול שוב למלכודת של כן בחרו/לא בחרו.
גם אם כל מדינת ישראל ונשים פמיניסטיות ביניהם יהנהנו בהסכמה שהן בחרו, גם אז מצוקות תישארנה כפי שהן והשאלות הללו תיוותרנה ללא מענה ומכאן שגם ללא ניסיון ליצור כאן חברה אחרת.
(וכאמור, אפילו לא דיברתי על אותם נשים/נערות/נערים/גברים בזנות שנמצאים שם מגילאים צעירים בעקבות פגיעה מינית, הזנחה, אלימות ועוני [והם הרוב, לא "הזונה המאושרת"). לצערי אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שרעיון "הבחירה" יישלף גם לגביהם בדיון כי הרי מה הבעיה "הם תמיד יכולים לקום וללכת").
יוסי, בעיניי זו בדיוק אחת ממטרותיו של פמיניזם על גווניו: להתעקש ולשאול מה מסתתר מאחורי הניסיון לשקט תעשייתי.

14 08 2012
מה השאלה? « האחות הגדולה

[…] מבחירה לצרכים. זנות. (אורנה דונת, יוצאת לתרבות רעה) וגם ב- onlife […]

15 08 2012
ארגמן

את מציגה כאן כמה נקודות תמוהות :
סעיף 3 – אם בזנות מרוויחים יותר מאשר במזכירות, אז אין ממש ברירה – חייבים לבחור בזנות.
סעיף 4 – אם אשה צריכה לפרנס את הילדים שלה, היא חייבת להרוויח את הכסף באמצעות זנות.
סעיף 5 – מגיל 40 אשה לא תתקבל לשום עבודה – היא חייבת לעסוק בזנות כדי לשרוד.
מוזר, מוזר…

15 08 2012
אורנה

היית קרוב/ה לחרפת רעב? הרגשת איך זה כשקורת-הגג עוד שנייה עשויה להיעלם? לא הצלחת להירדם בלילה מרוב זעה קרה ודופק גבוה ממחשבה על חובות שנערמו כך שכל עבודה שלא תכניס כסף רב, במיידי, היא בעצם כאילו אין הכנסה כלל? חווית פעם איך מרגיש אין-מוצא טוטאלי? שאם לא ייעשה מעשה כאן ועכשיו עולמך עומד לקרוס? נאלצת להחזיק את עצמך ומשפחה בתנאים כאלה?
זנות עשויה לספק הכנסה גבוהה יחסית (תלוי באלו תנאים היא מתקיימת) ומיידית באופן שלא מתאפשר בעבודות רבות אחרות. רק שמהרגע בו כף הרגל דורכת בזנות קשה מאוד לצאת משם ומה שקורה לגוף ולנפש במהלכה עשוי להיות הרסני.
מה שמוזר לי, זו ההנחה המשתמעת מדבריך כאילו דלתות אחרות היו פתוחות לרווחה ושאותן נשים נכנסו דרך זו של זנות כי? כי למה בעצם?

15 08 2012
ארגמן

נכון, "זנות עשויה לספק הכנסה גבוהה ומיידית". אם מבחינתך זה מצדיק את העיסוק, אין לי מה להוסיף. לגבי הסיבות שבגללן אותן נשים הגיעו לזנות, הן הוצגו ע"י הנשים עצמן. האם לאחת מהן באמת לא היה לחם לאכול ? אני אישית לא הייתי רואה סיבה אחרת להיכנס לזה.

15 08 2012
אורנה

ראשית, חשוב להבהיר שהדגש הוא על עשויה. במקרים רבים רבים אחרים – אפילו זה אין שם והסיבות לעיסוק בזנות הן אחרות (כאמור – פגיעה מינית, אלימות והפקרות קודמות).
שנית, זו לא שאלה של הצדקה (מי שמני לייצר היררכיות בין סיבות? מבחינתי כל הסיבות הן עובדה קיימת שמחויב כחברה להקשיב להן) אלא של ניסיון להבין מה קורה פה.
אני מצטערת אם לא ניתן לרדת לסוף הדעת והרגש של מה המשמעות של קשיים כלכליים גם באותם מקרים בהם יש לחם מטאפורי על השולחן אבל חרדה קיומית מרחפת ממעל.

17 08 2012
קרן

אורנה, אני מודה לך מקרב לב. קראתי כאן דברים שלא קראתי מעולם, שעוזרים לי לחדד עמדתי.

18 08 2012
אורנה

וגם לך קרן. אם תרצי, כתבה נוספת בעניין שפורסמה לפני 3 ימים.

19 08 2012
קרן

תודה. קראתי את הכתבה הזאת לפני שקראתי את שלך, ביום שישי. אני עושה מאמצים עילאיים – שהוכתרו בהצלחה עד כה – שלא להיכנס לטוקבקים של הכתבה של ורד לי.
ועוד קישור מעניין וחשוב, שנדע מתי ואיך זה מתחיל. הרשומה של 16.8:
http://vistabul.wordpress.com

19 08 2012
אורנה

כל דבר שאכתוב יהיה מיותר, הפוסט של שרון אורשלימי עושה את העבודה היטב. תודה על ההפניה אליו.

20 02 2013
משתמש אנונימי (לא מזוהה)

יש פה הנחה בסיסית, שבשביל להגיע לזנות את חייבת להיות במצב שבו כל הדלתות נסגרו בפנייך, העולם ירק לך בפרצוף, את עומדת מול חרפת רעב, ואין לך שום פיתרון אחר מלבד לקחת את היקר לך מכל – הגוף שלך, ולהשתמש בו בשביל לשים פת לחם על לשונך היבשה.

מה פאקינג נסגר איתכם? מדובר בסקס. כולה סקס. לא חייבים להסתכל על זה כעל הדבר הנורא ביותר שמישהי יכולה לעשות. אני אפילו מכיר מספר נשים שעוסקות בזה כי זה כסף טוב וזה לא מפריע להם. שוב, כי זה כולה סקס. נכון, הן לא היו מתנגדות לעבוד בעבודה אחרת שמרוויחה את אותו שכר באותה מסגרת זמנים (בתור סטודנטית, למשל, זאת דרך טובה לעשות השלמת הכנסה מאוד משמעותית בשעות נוחות מבחינת לימודים), אבל אין כמעט עבודות כאלה, לא לגברים ולא לנשים.

אז נכון, יש נשים שכל הדלתות נסגרו בפניהן והן התדרדרו לזנות. גם כאלה יש סביבי הרבה ברוך השם. לא חסרות ברחובות שסביבנו הומלסיות שעובדות בזנות, ועליהן באמת נחמרים רחמיי. אין ספק שמדינה מתוקנת צריכה לספק רשת הגנה וביטחון שתמנע מאנשים ליפול למקום הזה. יש גם לא מעט נשים שגדלו בסביבות קשות, וסרסורים השתלטו להם על החיים. גם זאת תופעה שצריך לפרק מהיסוד. אבל הקונספט הזה של זנות = אם כול הרוע, ביזיון לכבוד העצמי, מכירת הגוף והנפש, בחייאת. זה כולה סקס. כשעושים את בצורה מוגנת, עם בדיקות רפואיות תקופתיות, בתנאים מתאימים, כלומר, אם זה היה פאקינג חוקי, זאת הייתה עבודה. אולי לא כזאת שמתאימה לכל אחת, אולי לא הכי נחשקת בעולם, מן הסתם רק זמנית כי אני חושב שבאמת אף אחת לא תרצה לעסוק בזה לאורך זמן, כמו שאמרתי, יש לא מעט סטודנטיות, שלא נפלו מכל המדרגות, שלא כלו בפניהן כל הקיצים, אלא פשוט בחרו בעבודה הזאת, כי הרעיון לא כזה מפריע להן, כי הן לא מתייחסות לסקס כאל משהו בהכרח קדוש, אישי, אינטימי או וואטאבר, וכי זה כסף מאוד מאוד גבוה (למרות שגם הסיכונים גבוהים, ואת זה הן צריכות לקחת בחשבון).

הפיתרון הנכון הוא להפוך את העסק הזה לחוקי. לשבור את נושא הסרסורים, לאפשר לנשים האלה הגנה מדינית מפני התעללות וניצול עם מקום שבו יש להן יכולת להתלונן וכו'. לגבי נשים שבאמת פגעו בתחתית, והיום הן עושות כל מה שהן יכולות בשביל להשיג פת לחם, אין לי מה להציע מלבד לייצר רשת ביטחון מדינית שתמנע את המצב הזה. אבל בנקודה הזאת אני חושב שהחלק המיני הוא רק אחת מבעיות רבות אחרות שהן מתמודדות איתן, וכשמסתכלי על זה ככה, אז כן, זאת בחירה שלהן. הן יכולות למכור את הגוף, הן יכולות לשדוד חנות, או שהן יכולות לקבץ נדבות. נכון, חרא של בחירות כמו שקורה בחרא של מצב,ואגב, אני כן מאשים בעיקר את המדינה בהגעה למצב הזה. לגברים הומלסים/נרקומנים/סכיזופרנים וכו' אגב, במצב דומה, אז יש בחירה אחת פחות.

20 02 2013
אורנה

ברוב המקרים לא מדובר בזנות שעונה על התסריט הפנטסטי שתיארת, והכתבה אליה התייחסתי בפוסט לא עוסקת אף היא בתסריט הזה.
בנוגע ל"כולה סקס" – כיוון שאני כאמור לא מדברת על אותו תסריט פנטסטי, לא מדובר ב"כולה סקס" ולכן אני נשארת עם אמירתך ש"זאת תופעה שצריך לפרק מהיסוד".

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




%d בלוגרים אהבו את זה: