קול קוראת לפמיניזם

25 11 2011

זהו יום טוב לכתוב מילה או שתיים על פמיניזם. להוסיף טקסט למלל האינסופי והמבורך שנכתב ונאמר ב"יום המאבק הבינלאומי לאלימות כלפי נשים". אולי המשמעות הגדולה ביותר שלו תהא להמחיש את הפער הבלתי-נסבל בין כמות המילים שמנסות לשנות, למציאות שמסרבת להשתנות.

הטקסט הנוכחי מסתובב בראשי כבר כמה ימים והוא כותב את עצמו עכשיו בעקבות טוקבק לטור שקראתי, שעניינו תרומתה של בר רפאלי לפרסומות שמבזות ומשפילות נשים.
כותבת הטור כתבה, בין היתר (אני כותבת 'בין היתר', כי לצד הציטוט האחד הזה ונוספים, שעמם אני מסכימה, הטור כולל גם אמירות וירידות שאני מתנגדת להן ושכל קשר בינן לבין הלך-רוח פמיניסטי לתפישתי, הוא מקרי בהחלט):
"אולי אם פחות דוגמניות היו מסכימות ליטול חלק בעולם גרפי, שמבזה אותן ואת בנות מינן, היו פחות פרסומות כאלה, פחות תמונות כאלה, פחות דימויים כאלה, מהסיבה הפשוטה שלא היה היצע של נשים שהיו מוכנות להצטלם אליהם.
אולי אם מישהי הייתה אומרת 'די! אני לא מוכנה לעשות ה-כ-ל בשביל כסף', היה לנו סיכוי. אבל זה לא קורה. זה לא קורה כי פעם אחר פעם הן מסכימות. פעם אחר פעם הכסף מדבר".

[הבהרת ביניים: נקודת המוצא של הפוסט היא לא בר רפאלי אלא הטוקבק. כדי לצטט את הטוקבק, נדרשתי למקם אותו בקונטקסט, והקונטקסט הוא הטור על בר רפאלי. האם אני חושבת שהיא אמורה להנהיג מרי של דוגמניות? זה היה יכול להיות מצוין ומעורר השראה לדעתי, אבל לא לשם כיוונתי]. 

בטוקבק המדובר נקבע כי:
"את פשוט טועה, העמדה שאת מייצגת זה לא פמיניזם, אלא הסתגרות דתית ומינית… מה עם זה שזו אישה חזקה מאוד, עשירה מאוד, מקושרת מאוד, שמביעה את המיניות שלה באופן חופשי? זה לא פמיניסטי?".

עד כאן על מה ששחרר את הכתיבה. מכאן, מחשבות על פמיניזם.
מהו באמת פמיניזם. לפני המענה שלי לעצמי, אני נדרשת לעבור בדרך השלילה:

  • נשים עשירות הן לא בהכרח פמיניסטיות.
  • נשים מקושרות הן לא בהכרח פמיניסטיות.
  • נשים מיניות what ever that means, הן לא בהכרח פמיניסטיות.
  • "נשות קריירה" הן לא בהכרח פמיניסטיות.
  • "נשים חזקות" what ever that means, הן לא בהכרח פמיניסטיות.
  • נשים שבוחרות לא להיות אימהוֹת, הן לא בהכרח פמיניסטיות.
  • נשים בעמדות בכירות הן לא בהכרח פמיניסטיות.
  • נשים שחיות עם בן-זוג ש"עוזר בבית" הן לא בהכרח פמיניסטיות.

אני מניחה לעובדה שאין פמיניזם אחד ושמספר הגרסאות שלו יכול להיות כמספרנו. כל שאני יכולה הוא לנסח מהו עבורי.
להבנתי, פמיניזם הוא קריאה ביקורתית של מציאות סקסיסטית שמצטלבת עם סדרי עולם של הטרונורמטיביות, גזענות ומעמד.
אני יכולה ליישם עד מחר פרקטיקות שונות שבפועל בהחלט חותרות תחת אי-השוויון בין נשים לגברים ושבפועל בהחלט 'חורגות' מן הטריטוריה שמוקצית לי כאישה – כמו למשל לבחור שלא להיות אֵם בישראל או לנגוח בכל העוז בתקרת הזכוכית וגם לפצח אותה – ועדיין אין זה אומר שאני פמיניסטית.
אני עשויה להיחשב כאישה "חזקה", להיות "אשת קריירה" להיות מקושרת, מתוקשרת, בכירה, עשירה, לתפוש עצמי כ"אישה המשוחררת" שדבר לא ימנע ממנה דבר – ובה-בעת לאחוז בתפישות של אחרונת הסקסיסטים.
פרקטיקות לא מספיקות. מחויבת תודעה. נדרשת הבנה של המערכת וזיהוי של עצמנו כמי שמתנגדות לכל אחד ואחד מהחלקים בה שפוגעים בנו ו/או באחרות.

הקלסיפיקציה הזו לא נועדה לייצר גבולות בין נשים אלא לפרוץ אותם. לעזור אחת לשנייה לראות נכוחה את המציאות המאוסה שאנחנו חיות בה בכדי שנוכל לשנות אותה.
למשל בלבד:
*  להבחין בכך שאין מונח "גבר קריירה", רק "אשת קריירה", כי נתפש כמובן מאליו שלגבר תהיה קריירה ולכן אין צורך במונח מיוחד שיתאר אותו.
*  לשים לב שבימים האחרונים ויכוח בין שתי נשים 'זוכה' לכותרת "קרב חתולות".
*  להבחין בכך שרגש אנושי כמו קינאה, 'זוכה' לביטוי מיוחד "קנאת נשים" כשהן אלה שמעורבות.
*  לראות את העיוות שבמונח "רצח על רקע רומנטי".
*  לשים לב לפער שקיים בין נוכחות של נשים לזו של גברים בתקשורת.
*  לזהות מתי הבדיחה היא עלינו, גם אם סביר שהזיהוי יגרור האשמה ב'היעדר קלילות, זרימה וחוש הומור'.
*  לפקוח עיניים כדי לראות היכן רוחשים סבל וניצול באשר הם; וגם, מתי אנחנו אלה שמייצרות אותם במו-ידינו.
*  לזהות מתי מצופה מאיתנו לעשות דבר-מה רק כי אנחנו נשים (להיות בזוגיות, להתחתן, ללדת, לטפל בילדים, ללהטט בין עבודה בבית לעבודה בשכר, להתקשט, להתפשט, להתלבש, להתנתח, להתגלח, לשתוק), ובמידה והציפייה לא עולה בקנה אחד עם רצונותינו הפרטיים (כשכן, לעתים או לרוב קשה כקריעת ים סוף לשים את האצבע איפה רצון החברה נגמר ורצוננו החופשי מתחיל), לסרב.
*  לזהות שלא פעם גורמים לנו להתבייש ולשנוא את עצמנו כשאנחנו מסרבות. ולסרב גם לזה.
*  רבות הפעמים בהן לא ניתן לסרב. לא לדרוך עלינו בגלל זה.
*  לזכור שגם אם יש בינינו עשירות, משכילות, חופשיות, מתוקשרות, מוערכות – רבות רבות, רבות מדי הן שלא.
*  לזכור שיש נשים בהיסטוריה ששילמו מחיר כבד וגבוה כדי שבכלל נוכל לדבר על רצון חופשי.
*  לזכור שגם יכולת הדיבור של חלקנו על רצון חופשי לא הופכת את מאמצינו להיסטוריה. אנחנו לא שם עדיין.
*  להבין שגם אם אנחנו חיות חיים שווים, ישנן מי שחיות חיים ששווים פחות.
*  להתעקש לראות בין השורות המרדדות של השם הרע שיצא לפמיניזם.

אין מילים מסכמות. אנחנו באמצע.

מודעות פרסומת

פעולות

Information

18 responses

25 11 2011
דניאלה

אני נאלצת שלא להסכים איתך במקרה של אחריות נשים לשיתוף פעולה עם דיכוי, למרות שמסכימה מאוד עם רוב המסרים החכמים שלך.
אז בר רפאלי תגיד לא לביזוי המזעזע למין הנשי בעזרת גופה שלה. איך בדיוק זה ישנה משהו? תמיד תמצא זו שתגיד כן, כמו שתמיד ימצא זה שיגיד כן למכור את כלייתו בשוק השחור, כמו שתמיד תמצא זו שתסכים להאנס על בסיס יומיומי. האם עלינו להתעסק בבחירות אישיות של אנשים ולהאשים אותם בהם, להטיל עליהם את האחריות על מנת לשנות את העולם? אם כך אז הגישה לפיה יש לכלוא כל אישה שהסכימה למכור את גופה בזנות על מנת למגר את הזנות היא גם מקובלת בעיניך. כי היא הסכימה לבזות את גופה ושיתפה פעולה עם הדיכוי הגברי. בעיני זה להוסיף חטא על פשע. מי שמממן ומוציא לפועל את הדיכוי הוא הסרסור והלקוח. הם גם גוזרים את הקופונים. הסרסור הוא שמרויח על גופה של זו וזו וזו וזו, הלקוח הוא זה שמפיק את סיפוק הצרכים שלו שלו ושלו – והאישה הנסחרת היא בסך הכל כלי, היא יכולה להיות כל אחת, העיקר שיהיו לה את איברי המין הנכונים והיא תהיה ניתנת לאילוף, דהיינו היא צריכה להיות אחת כזו שעברה מספיק זוועות על מנת להיות מסוגלת להאנס על בסיס יומיומי מבחירה לכאורה.
נכון שבר רפאלי ואישה בזנות הן שונות מאוד. לבר רפאלי יש הרבה יותר בחירה והפגיעה האנושה בגוף של אישה בזנות לא משתווה לפגיעה בבר רפאלי, שזו מרויחה הון על מכירת חלקי גופה והם לא נחדרים, מוכים, ונכווים. יחד עם זאת בשני המקרים להאשים את האישה בשיתוף פעולה בעיני זה בפירוש דיכוי בפני עצמו והתעלמות מהמציאות הקשה מאוד שמגדלת נשים לכך. כשמערך העבודה בעולם עבור נשים הוא כזה המאפשר מכירת גוף תמורת כסף, בעולם בו נורמטיבי לסחור באיברי מין נשיים אם במסיבת רווקים ואם כדי למכור מכונית, והתחומים בהם נשים "מצליחות" להשתכר בצורה שפויה הם פורנו זנות או דוגמנות – קשה לי להצביע על הנשים כשמשתפיות אכזריות. האם למשל היית מציעה לבר רפאלי להתחתן על מליונר ולוותר על הכנסתה האישית? מדוע מגבר לא מצופה לוותר על עבודה מכניסה "למען גברים"? התיקון צריך להגיע מהשורש, עלינו לחנך את הגברים שלנו לא לצרוך נשים כמוצרים, ולחנך את הנשים שלנו לא לתפוס עצמן כסחורה – ועד שלא נשנה את החינוך מהשורש, עד שלא נאסור צריכת זנות על פי חוק, עד שלא נעניש אנסים בצורה שאינה מגוחכת – אני לא אבוא בטענות לאף אישה שמגדילה את שדיה, שמנתחת עצמה למוות, שנחדרת מול מצלמות באופן יומיומי, שמצטלמת בצורה שמבזה נשים. סביר שהיא לא עושה את זה מעודף מודעות פמיניסטית, אבל היא גם לא עושה את זה כדי לשתף פעולה עם דיכוי נשי. היא עושה את זה כדי לשרוד בעולם שמדכא אותה מגיל אפס וחצי, וזה מה שנותר לה להאחז בו. ואל תדאגי לבר רפאלי בגיל 50 פלוס היא עלולה לשקוע לדכאונות עמוקים בעקבות אובדן הכלי היחיד שגרם לה להרגיש שוות ערך והיא תשלם אז את המחיר הכואב ביותר, להרגיש שקופה וחסרת ערך, שרובנו מרגישות בתור נערות מתבגרות ממוצעות.
תודה

25 11 2011
אורנה

תודה גם לך על מה שכתבת דניאלה. כשציטטתי את הדברים שנכתבו על בר רפאלי, לא חשבתי שעשוי להשתמע מכך שאני מאשימה אותה כי לעצמי אני לא מרגישה כך כלפיה (בדיוק כפי שכשאת כותבת שאנחנו צריכות "לחנך את הנשים שלנו לא לתפוס עצמן כסחורה" אני לא מבינה מכך שאת מאשימה אותן; ואם מישהי קוראת לנשים להתעורר בנוגע לפורנו שנצפה בבתיהן לא אאשים אותה בהאשמתן אלא אראה בזה ניסיון להעלות למודעות). בעקבות מה שכתבת אני מסכימה איתך שהעובדה שציטטתי, ושהסכמתי לאור הפרשנות שלי, עלולה לתת לגיטימציה להאשים, ובכך אני לא רוצה לקחת חלק. הייתי מוחקת אותו מסיבה זו, אבל אשאיר למען המחשבות שבדיעבד ותגובתך שחשוב שיהיה לה את הקונטקסט.
כשאנחנו נתקלות באותו אחוז מזערי של נשים שטוענות שהן עובדות בזנות מבחירה ושלכן הן מקדמות בתקשורת את רעיון חופש הבחירה לעבוד בזה, אנחנו מבקשות מהן ולו בלבנו להסתכל על המציאות הרחבה יותר ולקחת אחריות על מה שהן אומרות ועושות למען הרוב שלרוב עובדות בזה בעקבות פגיעות מיניות, אלימות והזנחה מילדוּת (בהקשר זה, לטעון כלפיי שהיה מקובל עליי לכלוא נשים שעובדות בזנות כדי למגר, על-סמך השוואה שבמקרה הספציפי היא לא אחת לאחת כפי שכתבת גם את, ואף בכלל, זה לא לעניין ואין בכך צורך).
חמור ביותר בעיניי להאשים בשיתוף פעולה במקומות בהם ברור לשתינו שלא הייתה ברירה ושלא הייתה בחירה חופשית; וחשוב שנמשיך להצביע למה דיבור על ברירה ובחירה חופשית כשאין ולא היו, הוא מניפולציה מסוכנת.
השאלה היא מה אנחנו אומרות וחושבות בפעמים שכן ישנה ברירה, כאשר מדובר במי שכבר נמצאות בחוד החנית ובראש המחנה.
אני מאחלת לבר רפאלי ולאחרות במעמדה שתמשכנה להרוויח, לכלכל עצמן, לעבוד ולעשות. לא אכחיש שלצד זה ישנה משאלה למודעות ולבחינת השלכות פוליטיות במובנן שרחב יותר מאלה שמסתכמות ב-ד' אמות. ואם המודעות והבחינה אינן קיימות, אולי אנחנו צריכות להציע, מתוך הנחה שפמיניזם להבנתי הוא הליכה בשני צירים במקביל: (1) הפניית אצבע מאשימה כלפי מערכות דכאניות; (2) העלאת מודעות וצורך ביותר ויותר נשים (וגברים) שתקראנה באופן ביקורתי את המציאות ושתתעמתנה עם הנאמנות לחשיבה ולעשייה דכאנית, כשהן במצבים שמאפשרים התבוננות ובחירה. ויש כאלה.

28 11 2011
קרן

תודה אורנה. על התגובה ועל המאמר.
אני מסכימה: במקומות שיש לנשים בחירה, אני חושבת שלא רע לנסות להעלות את המודעות הפמיניסטית שלהן שתוביל למעשה. כמו אצל בר רפאלי. אני לא יכולה לקבל את מה שבשבילי הוא התנהגות פאסיבית, המתנה ליום שבו החינוך ישתנה. יש נשים שיש להן כח לשנות ועלינו לעודד אותן לכך.

25 11 2011
ponetium

אכן אכן, מסכימה מאוד.

26 11 2011
מהנעשה בישראל – בסימן היום הבינלאומי לציון המאבק באלימות נגד נשים « האחות הגדולה

[…] קול קוראת לפמיניזם (אורנה דונת, יוצאת לתרבות רעה) […]

26 11 2011
Tsipi

איזה כיף שגיליתי אותך, דרך טל גוטמן שהגדירה אותך כ"מושלמת". ואכן, פוסט מושלם. תודה!

26 11 2011
אורנה

תודה לך, ולטל. אני אמנם רחוקה מלהיות כזו, אבל הי! זה נעים! 🙂

27 11 2011
אאאליסיה

היא אכן מושלמת. וגם הפוסט. תודה אורנה

28 11 2011
אורנה

אליסיה, טוב לי ומחזק לראות אותך כאן.
(בהזדמנות נדבר על עניין המושלמת : ) ).
תודה..

27 11 2011
שלומית הברון

אחד הפוסטים אם לא ה. מעולה.

27 11 2011
אורנה

תודה שלומית..

28 11 2011
צפי ס.

מרתק

29 11 2011
אורנה

צפי, תודה.

29 11 2011
אורנה

תודה קרן.
בעיניי זה בדיוק זה. ככל שיותר נשים וגברים יקראו את המציאות באופן ביקורתי, ידברו ויעשו, כך ינוענעו ויעורערו היסודות שעליו נסמך מבנה דכאני. הוא הרי נסמך בין היתר על שתיקה ועל נאמנות לו.
בה-בעת, אל לנו להפנות אצבע מאשימה כלפי מי שאינן/ם יכולות/ים לעשות זאת מכל הסיבות באשר הן. האשמה אותן/ם רק מחזקת את אותם יסודות. מה שלא פחות מורכב כאן הוא שלדעתי לכל אחת מאיתנו יש רגעים בחיים או תחומים בחיים, בהם אנחנו לא יכולות.

7 12 2011
מק אטק

הייתי שמחה לשמוע את דעתך על גנץ וברק.

7 12 2011
אורנה

לא התגלה לי דבר-מה חדש בתקרית גנץ וברק, פשוט "זכינו" להיות זבוב על קיר של נורמה.
עגום ומביש.
בעיניי מי שרואה בכך מהומה רבה על לא דבר (החל מה"בּנות" וכלה בדאחקות לכאורה סביב איומי ההסתרה), פספס/ה עדוּת לאופן בו פועל המנגנון.

18 12 2011
יעקב

אורנה, שני דברים.
אחד, אלא אם מדובר בסוג של אפליה מתקנת, מדוע הקול הקוראת שלך, וכל מה שמופיע ברשימה, מופנה לנשים שבינינו ולא לבני-האדם.

שני, בעניין ברק-גנץ, למרות שאהבתי את ההגדרה שלך "זבוב על קיר של נורמה", אני חושב שאם את רוצה ליצו התייחסות עומק לאנשים האלה כדאי שתעשי זאת מתוך היכרות עמוקה. אני רוצה להציע השערה – נניח שגנץ הוא תוצר מובהק של אותה הנורמה והמנגנון אשר ספג אותה לתוכו בכל האופנים האפשריים. ונניח כי בכל ישותו ובכל הכרתו הוא מתקומם כנגד הנורמות האלה ומנסה לשנות אותן ככל יכולתו. עדיין, אופן הבטוי והתגובה מושרש כמו שפת אם, או מבטא ואי אפשר להפטר ממנו. האם גם במקרה כזה יהיה נכון לסמן אותו בתור מטרה במאבק? כי בעיני, במקרה כזה הוא קורבן בדיוק כמוך, רק שמבקרה הוא בצד השני של המתרס, והוא מודע ומנסה לתקן (בניגוד לקורבן ש"מגשים את יעודו" ומחריף את המצב).
את המבטא אי אפשר להחליף.
(סליחה על ההצפה)

18 12 2011
אורנה

בתגובות התייחסתי גם לגברים. אני מאמינה גדולה שאנחנו זקוקות גם לגברים פמיניסטים כדי לשנות, אבל הטקסט יצא מבטני כקריאה לנשים.

אני מודה שלא נעימה לי הנימה המטיפה/מחנכת ב"כדאי שתעשי זאת מתוך היכרות עמוקה". אפשר לשער בלעדיה.
מעולם לא היה לי עניין או יהיה לי עניין 'לערוף את ראשו' של גנץ בעקבות מה שאמר, אני מסתכלת על זה כ-case study (בכיר במיוחד) למנגנון רחב ממנו, שאכן קשה מאוד לשנות אותו. אם גנץ עושה יותר מקודמיו בכל הנוגע למעמדן של נשים בצבא כפי שהוא נתפש, אותו אירוע ממחיש את עומק ועיקשוּת המנגנון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




%d בלוגרים אהבו את זה: