רחם מלאכותי

14 10 2011

זהו התסריט המדויק שיהא לי נקודת מוצא:
פיתוחו של רחם מלאכותי המדמה אחד לאחד היריון תקין, ושניתן יהיה להיעזר בו במקרים הבאים:
1. נשים שרוצות ילדים אך חוות בעיות בפריון
2. נשים שרוצות ילדים אך חוששות מתהליכי היריון ולידה
3. נשים שרוצות ילדים, לא בהכרח חוששות, אך כן מעוניינות שנקודת האפס תהיה שוויון בינן לבין בני-זוגן; או בינן לבין בנות-זוגן כך שלא תהיה זו אישה אחת שתישא את הילד ברחמהּ עבור שתיהן.
_________________________________

שולמית פיירסטון (Shulamit Firestone), שהייתה אחת מן הכותבות והפעילות הפמיניסטיות שהותירו חותם בגל השני של פמיניזם, התייחסה לא מעט לרבייה מלאכותית בספרה The Dialectic of Sex שיצא לאור ב-1970.
המקרה של הקבוצה השלישית שציינתי, הוא זה שעמד לנגד עיניה בהציעה מהפכה ביחסים מגדריים:
"נשים מובחנות ביולוגית מגברים, והן מובחנות תרבותית מ'בני-אדם'. הטבע יצר אי-שוויון בסיסי – מחצית מן הגזע האנושי אמורה לשאת ולגדל ילדים עבור כולם".
היא אינה מדברת על המחירים הרגשיים, הפסיכולוגיים והתרבותיים בלבד שנגבים מנשים אלא גם על אלה הפיזיים: בעיות שונות בתפקודו של הגוף לאחר היריון ולידה, ולעתים אף מוות.

אחד הפתרונות שהיא ציינה לשחרורן של נשים מרודנות הביולוגיה הפריונית הוא רבייה מלאכותית, כך שרבייתה של האנושות על-ידי מין אחד לטובתם של שני המינים, תוחלף באחרת: ילדים ייוולדו לשני המינים בצורה שווה, ובמילים אחרות: באופן בלתי-תלוי בשני המינים.
המטרה מבחינתה הייתה לשלוט בטכנולוגיות חדשות של פריון למען מטרות הומניות, ביסוס שיווי משקל ואיזון בין נשים לגברים בכדי להחליף מציאות בה מערכת מעמדית נוקשה שמבוססת על מין, שהתגבשה במשך אלפי שנים, הובילה לתפקידים ארכיטיפיים של נשים וגברים ולתחושה כוזבת של נצחיותם.

כאשר מדמיינים הצעה זו ויזואלית, המחשבה עשויה לנדוד ל"1984" של ג'ורג' אורוול ול"עולם חדש מופלא" של אלדוס האקסלי.
פיירסטון הייתה מודעת לכך והשיבה מראש כי המהפכה שהיא מציעה לא מעוצבת בדמותן של המציאויות שהוצגו בספרים אלה, בהן: קולקטיבים מנוכרים, האינדיבידואליזם מבוטל, סקס עובר רדוקציה לפעולה מכנית; ילדים הופכים לרובוטים; האח הגדול פולש לכל אספקט בחיים הפרטיים; שורות של תינוקות מואכלים על-ידי מכונות; אאוגניקה מטופללת על-ידי המדינה; שואתם של נכים ומפגרים למען גזע עליון שנוצר על-ידי טכנאים לבושי חלוק-לבן; כל רגש נתפש כחולשה; האהבה מושמדת.
לטענתה, באופן פרדוקסלי, דווקא העובדה שהסיוט של "1984" מופיע באופן כה תדיר בציטוטים רבים במוצרי תרבות, נובעת מכך שהסיוט הזה מסמן הגזמה של רוע בן-זמננו, שקיים כבר עכשיו. רבים מן הפרטים הוויזואליים הללו נובעים ישירות מבתי-יתומים וממוסדות של ילדים ולא רק. זוהי הקצנה של האדרת המדע שקיימת כבר היום; של העדפת הרציונל על הרגש שקיימת כבר היום; של ילודה סלקטיבית שקיימת כבר היום; של ציניות כלפי אהבה שקיימת כאן ועכשיו.
טכנולוגיה לעולם אינה עומדת בפני עצמה, היא תמיד היד המבצעת של תפישות חברתיות ומכאן שפיירסטון לא רואה ברבייה מלאכותית כהתפתחות דה-הומנית באופן אינהרנטי אלא דווקא כהומנית מעצם הגדלת מרחב הבחירה: מי שרוצה ויכולה לחוות היריון, תוכל; ומי שלא, תוכל לבחור אחרת (אפשרות הבחירה בניסוח זה היא שלי, משום שלהבנתי, האוטופיה של פיירסטון היא שהריונות של נשים יומרו באופן גורף לרבייה מלאכותית).

בעקבות צפייה בסרט "רחם מלאכותי: הריון ללא גוף" שמשודר ביס-דוקו, הרהרתי בכמה מן היתרונות והחסרונות.

יתרונות

  • האפשרות שהולדת ילד תתחיל מנקודה שוויונית של אישה וגבר או של שתי נשים, עשויה להוביל להורות משותפת אחרת; ומכאן שגם אולי לחברה שוויונית מעט או הרבה יותר.
  • מנשים תמנעה עשרות בדיקות פולשניות שכיום מבוצעות במהלך ההריון.
  • נשים תוכלנה להתחיל את תפקידן כהורות שלא מנקודת מוצא של תשישות גופנית, כאבים, תפרים, ניתוחים ולעתים אף טראומה לכל דבר ועניין.
  • רחם מלאכותי עשוי להיות חלופה לפונדקאות המטילה צל מוסרי כבד. בנוסף, הטיעון לפיו אסור להיעזר בטכנולוגיה שמבטלת את הקשר בין עובּר לאמו, קשר שמתחיל כך נטען כבר בתהליך ההריון – מוטל בספק כאשר רבים מוכנים להשתמש ומשתמשים כבר כיום בפונדקאות, שם העובר אינו ברחם אמו; וכשזוגות הומואים משתמשים בפונדקאית שייתכן שהם וילד/ת/ם לעולם לא יראוה שוב לאחר הלידה.
  • בהמשך לטיעון הקשר שנוצר במהלך ההריון בין האם לעובּר/תינוק, מן הראוי להסתכל למציאות נכוחה בעיניים ולקחת בחשבון שנשים רבות חוות לחצים, דיכאון, ניתוק וניכור במהלך תשעה חודשים אלה, ובעקבותם.
  • ייתכן שתתאפשר התערבות רפואית במהלך ההריון המלאכותי לצורך טיפול בסיבוכים שכיום לא ניתן לאתרם בהריון ברחם נשי.


חסרונות

  • בכדי להגיע לשלמות בטכנולוגיה, נעשים ניסויים אכזריים בבעלי-חיים.
  • בישראל, התפתחותן של טכנולוגיות חדשות בתחום הרבייה גורמת ועשויה להמשיך ולגרום לשיעבוד מחדש של נשים, משום שהאפשרות להשתמש בהן תיתפש כחובה. אין הכוונה כמובן שאקדח מוצמד לרקתן של נשים ישראליות, אלא כפי שניסחה זאת דה-בובואר: "אין דרך ישירה להכריח את האישה ללדת ילדים; כל שאפשר לעשות הוא לכלוא אותה במצבים שבהם האימהוּת היא המוצא היחיד העומד לרשותה". במילים אחרות, אם הטכנולוגיה ישנה, נדמה כי חובה לעשות בה שימוש בחברה שמעודדת ילודה.
  • בכל זאת תידרש פרוצדורה של שאיבת ביציות, על כל המשמעויות הנלוות לה בגופה ובנפשה של אישה.
  • גם כאשר נשים הן לא אלה שיולדות דה-פקטו (אימהות מאמצות, אימהות שהשתמשו בפונדקאות), למן הרגע בו התינוק בידיהן, עדיין הן אלה שלרוב נתפשות כמטפלות הראשיות בילדים מתוקף טיעון "היצר האימהי". מכאן שרחם מלאכותי עשוי שלא להוביל לשוויון אחרי ככלות הכל.

בסיומו של הרהור-קצה-קצהו-של-קרחון, אני מניחה שעבור נשים מן הקבוצה הראשונה והשנייה, רחם מלאכותי עשוי יהיה לספק מזור.
בכל הנוגע לקבוצה השלישית, אני סקפטית לצערי. אולי בחברה ששואפת להיות שוויונית ולאפשר לנשים לבחור האם וכיצד ללדת – לא נדרשת שום טכנולוגיה; ובחברה שלא שואפת ואף מתנגדת, שום טכנולוגיה לא תעזור.
בהקדמה לספרו של האקסלי, כותבת מרגרט אטווד:
"ועוד מובאה מן 'הסוּפה' [מחזה של שייקספיר – א.ד.], שממנה שאב האקסלי את שם ספרו: 'אנו עשויים מן החומר שממנו עשויים החלומות'. ואפשר להוסיף: גם הסיוטים".

מודעות פרסומת

פעולות

Information

10 responses

14 10 2011
ponetium

לי דווקא מזכיר את בריאר, הספר מסדרת וור, שם רחם מלאכותי משמש לעיתים תכופות נשים שלא רוצות לסכן את תינוקן בהריון בשל עבודתן או מהסיבות שציינת.

בסופו של דבר אין טוב ורע במדע אלא הנוהג החברתי הקיים ומשנה את דרכי הישום.

רשומה מאלפת.

14 10 2011
אורנה

את הספר לא קראתי, אבל זו בהחלט סיבה נוספת שראויה ללקיחה בחשבון.
היא מובילה אותי למתח תמידי שמתקיים בין 'טובת הילד' ל'טובת האֵם' למן הרגע בו נוצר עובּר ברחמהּ. אז מעבר לכך שחייו לא יהיו בסכנה כשהיא תעבוד, חשוב להדגיש שבעצם יתאפשר לה להמשיך ולעבוד כרגיל בתסריט הרחם המלאכותי, במידה וזה מה שהיא רוצה. אין בחילות; אין יציאות באמצע יום עבודה לטיפולים/בדיקות; אין תשישות; אין שינוי בהרגלי תזונה; קשיים בשינה ועוד ועוד.

תודה רבה.

14 10 2011
מיכל

לא יודעת, אני כן מצפה יום אחד לחוות את הקשר המתממש עם ילדתי לעתיד. אי אפשר גם לדעת כיצד משפיע קולה של האם ודפיקות הלב שלה על העובר בהתהוות, ולא נראה לי שצריך לעשות ניסויים כדי לבדוק את העניין.
אנחנו לא שוות לגברים מבחינה ביולוגית וגם לא נהיה, ונשיאת הריון יכול גם להיתפס כיתרון. אי השוויון בו אנחנו מבקשות להלחם הוא כלכלי וחברתי, אך (לדעתי לפחות) הוא אינו ביולוגי ואסור לרדד אותו לכזה, כי אז יגידו שהריון הוא מוצר ולכן אין הפליה בין גברים לנשים, ומכאן ימשיכו להפלותינו בכל דרך ותחום חיים אפשרי אחר, תוך השימוש בתירוץ הביולוגי- אין הבדל בין נשים לגברים, ולכן אין גם הפליה. לא, הביולוגיה היא לא העיקר, ואסור שתהפוך לכזו.

14 10 2011
אורנה

בהרהור שלי, בשונה מהחזון של פיירסטון, תיפתח אפשרות בפני נשים שתזדקקנה לכך או שתרצנה בכך, זה לא אומר שהאפשרות הזו תחייב כל אישה. מכאן שלא ננגעו הרצון והציפייה שלך לחוות את הקשר הזה ביום מן הימים, וזו בעיניי המשמעות של חופש בחירה לכל אחת מאיתנו.
גם אם תומצא יום אחד הטכנולוגיה של רחם מלאכותי, אנחנו נישאר שונות ביולוגית/פיזיולוגית מגברים. זו עובדה ללא מטען ערכי והשאלה היא תמיד מה החברה עושה עם השוני הזה. זה לא שהביולוגיה תהפוך יום אחד לעיקר ושצריך למנוע מכך לקרות, זה קורה כבר עכשיו. אנחנו כבר שם, יותר מדי זמן.
לנגד עיניי לא עומדת שאיפה להיות כמו גברים, אלא שכל אישה תוכל לבחור לעצמה כפי שהיא מוצאת לנכון מבלי שהיא נשפטת על כך. באותה מידה, לו יום אחד תומצא טכנולוגיה שתאפשר לגברים להיות בהריון ויהיו כאלה שירצו בכך, תפאדל. אגב, במידה שלא יהיו גברים שירצו בכך, זה נתון שאומר לא מעט בפני עצמו.

2 11 2011
שיר-דמע

החשש שלי הוא שלא יהיה מצב שבו באמת עומדת בפני האישה אפשרות בחירה אמיתית בין נשיאת ההריון בגופה לבין שימוש ברחם מלאכותי. אפשר לחשוב על כמה תסריטים:
– היחס החברתי להתלבטות בין נשיאת ההריון בגוף לבין שימוש ברחם מלאכותי יהיה דומה ליחס החברתי להתלבטות בין הנקה לשימוש בתחליפי חלב; היום כידוע מופעל לחץ אדיר על נשים להיניק בעצמן, כי זה יותר בריא לתינוק, כי זה יוצר קשר מיוחד בין האם לתינוק וכו'. אני רואה את אותם טיעונים בדיוק משמשים כדי לדחוף נשים לבחור לשאת את ההריון בגופן גם כשיש אופציה אחרת.
– על נשים "קרייריסטיות" יופעל לחץ מטעם מקום העבודה לעשות שימוש ברחם מלאכותי, על מנת שעבודתן תיפגע כמה שפחות (בדיוק כפי שהיום יש לחץ סמוי לדחות את גיל הכניסה להריון כמה שניתן, ולהביא כמה שפחות ילדים וכו'). נשים שבחרו לשאת את ההריון בגופן (למשל, מהטעמים הלא מבוטלים שציינה מיכל) יספגו האטה בקידומן וצמצום בתגמולים שהן זוכות להם במקום העבודה (בדיוק כמו נשים במשרת אם).

אני מסכימה מאוד עם השורה התחתונה של הפוסט שלך: הטכנולוגיה בפני עצמה אינה יוצרת עימה את הערכים; הערכים של החברה מכתיבים את תוצאות השימוש בטכנולוגיה. ובחברה שאיננה מעוניינת לאפשר לאישה את הבחירה אם להיות אם ומתי – שום טכנולוגיה לא תעזור. זוהי החברה הישראלית.

14 10 2011
גליה

מצד אחד – אנשים וילדים זה לא מכונות והאופן שבו את מתארת הבאה של ילד לעולם הוא בעיני מכני, קר, מנוכר וטכני.
מאידך – מבינה את מקרי הקצה שרחם מלאכותי יכול להיות עבורם פתרון "משמים".
מסכימה איתך לחלוטין לגבי האפשרות לבחור (טוב, נו, כל כך הרבה שנים אנחנו ביחד – איך לא אבין ואסכים??? ;-)).
ברור לי באופן חד משמעי מה אני הייתי בוחרת (אם הייתה לי האפשרות…).

14 10 2011
אורנה

אני מבינה למה זה נשמע מכני, קר, מנוכר וטכני. בטח. רק שבקצה המנהרה שלי נמצא יעד הומני. תיאורטית לפחות. לכשהילד/ה נולד/ת ואוחזים בה/ו שני הורים שמרגישים מחויבים אליה/ו במידה שווה, ללא כל המטענים שנלווים כיום לכך שאישה היא זו שבהריון ויולדת (ובמקרה של לסביות, שרק אחת מהן הרתה וילדה) – אז אולי יכול לצאת מזה משהו קרוב ומוגן ומיטיב יותר מכפי שעכשיו.
האם המטרה הזו מקדשת את האמצעים? אני לא יודעת, בעיקר כי התיאורטי לא בהכרח יבוא לידי ביטוי 'מושלם' בפרקטיקה בכל בית ובית, ובנוסף, נדרשים שינויים בתפישות חברתיות במובן רחב יותר. לא רק שאנחנו עוד רחוקים משם לצערי אלא שיש מצב שגם ביום בו תומצא הטכנולוגיה, נמשיך להיות רחוקים.
כן, יודעת במה את היית בוחרת. כל-כך הרבה שנים אנחנו יחד – איך לא אדע ואבין? 🙂

2 11 2011
אורנה

שיר-דמע, אני מסכימה עם כל מה שכתבת לאור השורה התחתונה בפוסט. בחברה אחרת רחם מלאכותי עשוי היה לפתוח מרחב אפשרויות לנשים; בחברה כפי שהיא כיום, הוא עלול להגביל ולצמצם יותר ממה שכבר.
היה מעניין לקרוא את פיירסטון שסברה שמעבר גורף לרחם מלאכותי יהיה בין המובילים לחברה אחרת, היא ראתה בו כאחת הזרועות המרכזיות שתטרופנה את הקלפים.

4 12 2011
אלעד הן

אני חושב שעתיד חיובי לרביה (אם מניחים בצד את השאלה אם יש עתיד לרביה) יביא אותו לדרגה גבוה ככל הניתן של חופש, לכן לרחם מלאכותי יש פוטנציאל משחרר גדול. לא רואה סיבות לא מוסרניות להתנגד לכך.

5 12 2011
אורנה

למה כוונתך ב – עתיד חיובי לרבייה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




%d בלוגרים אהבו את זה: