שאלה של רצון.

5 07 2011

משיחה עם בנות 14.
– מי מתחיל עם מי במסיבות?
ברור שהם איתנו.
צוחקות.
– ואיך זה קורה?
בדרך כלל הם נצמדים אלינו מאחור כשאנחנו רוקדות.
– זאת אומרת שאין אפשרות לדעת במי מדובר?
לא. אבל יש לנו סימנים מוסכמים וחברות שלנו מקדימה אומרות לנו אם הוא שווה או לא. אם לא, אז אנחנו זזות מהר הצידה.
– ואז מה קורה?
הם נצמדים אלינו שוב.
צוחקות.
– למישהי מכן נעים שמתחילים איתה ככה?
צוחקות ולא עונות.
– הצחוק אומר שכן? שלא?
אם את יוצאת למסיבה אז את לוקחת בחשבון שמישהו או כמה ייצמדו אלייך הערב.
– זה יכול להישאר ככה?
כן. אין מה לעשות.
– בואו נמחק הכל ונתחיל מחדש. נניח שאתן יכולות לברוא עולם מבראשית ובידיכן לבחור איך אתן רוצות שתיראה תחילת קשר עם בן. במה כל אחת מכן בוחרת?
שיבוא מקדימה.
שרק ירקוד איתי בלי לגעת.
שידבר איתי.
– מה לדעתכן שונה בין מה שקורה עכשיו למה שכל אחת מכן דמיינה?
שרואים אותי.
_______________________________

"מה נשים רוצות?" –
זו שאלה נפוצה מאוד בשנים האחרונות בעקבות "חוקי המשחק" שמשתנים ברגעים אלו ממש, ושלמולם יש גברים שמוצאים עצמם מבולבלים ואבודים גם כשהם רוצים לא לפגוע, גם כשחשוב להם לא לפגוע אבל לא ברור להם איך נמנעים מזה.
התשובה שלי לשאלה "מה נשים רוצות", היא שאני לא יודעת.
אין שום אפשרות או רצון לענות בשם "נשים" באשר הן, כי העובדה שלכל אחת מאיתנו יש איברי רבייה נקביים לא הופכת אותנו לרקמה אנושית אחת שנעה בחלל עם אותם רצונות והעדפות רומנטיות ומיניות. והרי גם ההעדפות הללו עשויות להשתנות מתקופה לתקופה ומול גבר אחד למשנהו.
על דבר אחד בכל זאת אהמר ואקבע חד-משמעית:
אנחנו רוצות לא להיפגע.

מה יכול לעזור, אולי –

♦ להכיר בעובדה שממול ניצבת בת-אדם אינדיבידואלית שהיא אישה, והיא לא נגזרת של "הנשים": "כל הנשים אוהבות שגברים ככה וככה". "כל הנשים חושבות שגבר זה מי שזה וזה וזה". אין לכולנו קוד גנטי משותף שממנו נגזר 'קוד הפעלה' אחיד.

♦ מכאן נובע שאם יש שאלות ותהיות אז היחידה שיכולה לענות עליהן זו היא.

♦ מכאן נובע שכנראה יידרש לדבר על זה ולא רק לעשות את זה.
בסדרת כתבות שנקראת "מלחמת המינים" שמשודרת בימים אלה בערוץ 10, אחד המרואיינים אמר בתרעומת שהיום "צריך לחשוב על כל דבר לפני שיוצא לי מהפה". מרואיין אחר אמר בטרוניה ניכרת ש"בכל דבר שאנחנו עושים אנחנו צריכים להיזהר".
הייתי כותבת שזה נורא. פשוט נורא ואיום שצריך לחשוב ולהיזהר כדי לא לפגוע. אבל התדהמה גדולה מדי מכדי להיות צינית ברצינות.
וגם מעניין. נשמע הגיוני שהיא תחשוב טוב טוב ותיזהר היטב היטב לפני שהיא עולה אליו הביתה אבל זה מכעיס מאוד שהוא יצטרך לחשוב טוב טוב ולהיזהר היטב היטב לפני שידבר או יעשה.

♦ לדבר על זה. מה זה בעצם אומר?
אין בידיי את המדריך לשאלות הנכונות.
מה שאני כן יודעת זה שכשרוצים להגחיך משהו הוא באמת נשמע מגוחך:
"מה את מצפה? שאני אשאל אותה בכל צעד ושעל אם זה בסדר ואם היא עדיין רוצה?", "שנביא עורך-דין ונחתום על חוזה?".
אם כנר לרגליים עומד הרצון העיקש שלא לפגוע, ואם ישנה מודעות לאפשרות שזה עלול לקרות – תימָצא הדרך הייחודית, איתה.

♦ אלכוהול. אחד הקמפיינים הציבוריים למניעת תאונות דרכים נוסח בזמנו תחת הכותרת "אלכוהול, ונהיגה – רצח בכוונה תחילה!".
אולי הגיע הזמן לדבר גם על אונס פוטנציאלי ולא רק על רצח פוטנציאלי.
אם הניסיון מלמד שלא מצליחים להבחין בין טוב ורע, ובין סקס ואונס – כששתויים – אז אולי זה הזמן להוריד הילוך בעניין.

♦ 1+1 לא בהכרח =  2.
חיוך + לבוש חשוף, לא בהכרח = רצון לסקס.
רכינה קדימה על הבר + לבוש חשוף, לא בהכרח = רצון לסקס.
עלייה הביתה + חיוך, לא בהכרח = רצון לסקס.
וכו'.
הגיעה השעה בהיסטוריה לפרק את האקסיומות המסוכנות האלה שהוטבעו בנו תרבותית בטבעיות מקוממת.

♦ זה בסדר להתבלבל ולא לדעת.
גדלנו בתרבות שרואה בזה חולשה, אבל לא מחויב שכך הוא. אפשר להביא את היום ולשנות אותה.
תחושת בלבול אומרת שהצלחנו לראות שיש כאן מספר אפשרויות, ולא אחת.
מספר אפשרויות משמע שניתן לבחור.
לבחור משמע, שבידינו אם לפגוע או לא.

♦ זה גם אומר שאפשר לבחור בין להניח שמי שממול היא "כמו כל הנשים שאוהבות שגבר סוחף אותן בסערה השמיימה, כלומר שפשוט לוקח", לבין לא להניח ולא לקחת את הסיכון של פגיעה.

כל ההתחלות קשות.
אז מה.

___________________________________

לא קשור לפוסט אבל כן קשור לנושא – סרטון של אמנסטי על טונים של אלימות כלפי נשים וילדות/ים, שכולם אחד.

מודעות פרסומת

פעולות

Information

22 responses

5 07 2011
o/c/

תודה שאת משמיעה את הקול/כול שלי ושל כל אשה באשר היא באינדיבדואל ובאישיות שלה, קוראת אותך בשקיקה ואת מדברת מליבי

5 07 2011
אורנה

זה המון בשבילי מה שכתבת.
תודה..

10 07 2011
ג'ו כלום

אני מתנצל, לא מצאתי כאן אינפורמציה שימושית. זה כתוב יפה וזה מאוד נחמד, אבל בסופו של דבר אין כאן תוכן יעיל, או משהו שמישהו יכול לקחת איתו הלאה חוץ מ"תהיה נחמד", ואני יכול להבטיח לך שזה אף פעם לא עובד.

10 07 2011
אורנה

לראות אישה כאינדיבידואלית, לא להניח אוטומטית ש"כל הנשים אוהבות ש…" ולא לפעול בהתאם להנחה השגויה; להפנים שאם כשאני משתכר אני לא רואה בעיניים ולא שומע באוזניים אז כדאי שאקח אחריות וארסן את עצמי מבעוד מועד; לא להיבהל מתחושת בלבול, לשאול, לדבר ולברר – זה לא ממש "תהיה נחמד".
לא אתווכח עם תחושתך שאין מה לקחת מהפוסט, כי גם אני עדיין מהרהרת מה עוד אפשר לעשות כדי לפתוח דיאלוג.
מה כן יעבוד לדעתך?

10 07 2011
נעמה

היה לי מאוד עצוב לקרוא את השיחה הזו עם בנות ה14. עצוב שזה העולם שבו הן חיות, וזה אולי העולם הקצת-יותר-טוב לנשים, המערבי.
מה שאת עושה נשמע כמו עבודת קודש. לא הבנתי באיזה מסגרת זה בדיוק, אבל עצם העובדה שפתחת את המחשבה שלהן ל"איך *את* היית רוצה שיתחיל קשר עם בן", זה כבר משמעותי בשבילן.

10 07 2011
אורנה

במשך 4 שנים בערך העברתי סדנאות על בסיס יומיומי עם מאות בנות-נוער בחטיבות ובתיכונים (במסגרת מחלקת החינוך וההסברה של אחד ממרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית), ו"השיטה" של היצמדות מאחור נשמעה גם בכיתות של בנות 13.
בצער רב אני כותבת שזו טיפה בים. מדובר במערכת מורכבת שבה רבות מרגישות שחייבות ללמוד איך להתמודד עם המצוי גם אם הוא לא רצוי כי מי שלא, נותרת בחוץ, וזה עשוי להיות מחיר גבוה מדי לתשלום בכלל, ובגילאים האלה בפרט.
מדובר בפלונטר שמתחיל בבתים, נמשך בבית-ספר ובחברה שמסביב וקשה מאוד למצוא את קצה החוט כדי להתחיל ולפרום אותו.
אבל מנסות כי נראה לי שאין ברירה אחרת. הלוואי ואפילו עבור אחת זה היה משמעותי.
תודה..

10 07 2011
ג'ו כלום

אורנה: מה שציטטת הוא לא עצות לפעולה, אלא הצעות למיינדסט בריא. איך זה עוזר לי להכיר מישהי..? איך זה עוזר לי להרשים אותה, לעניין אותה, למשוך אותה..? אני פשוט לא מבין מה אפשר לעשות עם זה.

נעמה: זה אמנם היה עצוב, אבל מה שהיה לי הכי עצוב זה לגלות שהבנות האלו בכלל לא חושבות שאולי אם הן יתחילו עם הבנים יהיה להן יותר טוב. חלק מהסיבה שנשים סופגות התחלות גרועות היא העובדה שרק גברים אחראים לזה. במקום שבו נשים לא יכולות להגיד כן, שבו הן פאסיביות באופן תמידי, גברים צריכים לפרש אותן, וזה גורר הרבה דברים שאנחנו לא אוהבים.

10 07 2011
אורנה

אני חושבת שאני מבינה את משאלת-לבך, אבל אין דבר בעולם שמישהי היתה יכולה לכתוב שהיה מגשים אותה.
כי מי זו "האותה" שאתה מעוניין להרשים ולעניין? איך מישהי יכולה לתת עצה כשמדובר באישה ספציפית ולא מוכרת שהיא לא "הנשים" באשר הן?
והרי זה בדיוק מה שניסיתי לומר בפוסט.
אני ממשיכה להאמין שברגע שאתה יוצא לדרך בדיוק עם ההבנה הזו – שאין כאן 'מדריך הפעלה' כללי או עצה אבסולוטית/קולקטיבית – אתה כבר מגיע למפגש ממקום ששונה (מכבד, רואה, קשוב) מכל עצה שהיית מקבל ב"מרכז לאמנות הפיתוי" למשל.
אני יותר מודאגת כשמישהו בטוח שהוא מגיע למפגש עם "האס" שירשים ויעניין "נשים".
לשאול את האישה הספציפית שלידה אתה רוצה להתיישב אם זה בסדר מבחינתה, זה הרבה יותר בטוח בעיניי ממשפט פתיחה מוחץ, תרתי.

ובנוגע למה שכתבת לנעמה – אני מסכימה איתך שאם מגיל צעיר היו מתייחסים גם לילדות כמי שיש להן say, אז פני-הדברים היו יכולים להיות אחרים, וייטב היה לכולנו. באחד הפוסטים הקודמים נתתי דוגמא לכך שכבר מגיל שנתיים וחצי המסר שמועבר הוא שאין.

10 07 2011
אורנה

ועוד משהו שלא כתבתי קודם:
כמובן שיש גם נערות ונשים שעושות את הצעד הראשון ולא חושבות שמתפקידן להמתין עד ש-.
גם במקרים האלה אני לא חושבת שיכולות להינתן עצות איך להתחיל עם גברים, כי גם גברים הם לא "גברים" באשר הם. לך מתאים כך, לאחר מתאים משהו שונה.
להתחיל לראות בני-אדם ולא כותרות, זה, אחד השלבים הכי מהותיים פה. לא מדובר בסלוגן קלישאתי, זה באמת אחד הדברים שהכי קשים כנראה לביצוע בחברה שלנו.

11 07 2011
טניה

ג'ו, אני מבינה שאתה מגיע ממקום שבו נהוג תרבותית שגבר צריך "להתחיל" עם אישה.
העניין הוא, שאני לא חושבת שראוי לצפות מפוסט כזה ל"הוראות הפעלה", כמו שאורנה אמרה.
אחד משורשי הבעיה, הוא הרעיון שיש הוראות הפעלה מדויקות ומכניסטיות שיאפשרו לך להפעיל נשים.

הפואנטה היא, שאולי ראוי שניצור מצב שבו אנחנו מבינות\ים שמדובר בשני אנשים (לא משנה מאיזה מין ומגדר), ומתקיימת ביניהם אינטראקציה.
בין כל שני אנשים תהיה האינטראקציה שהם מעוניינים בה.
זה יכול לקרות מתוך המיינד סט הבריא שדיברת עליו.
להרשים אותה, ושהיא תרשים אותך, זה כבר עניינכם – שאינו כפוף לאיזו נוסחא כללית שאפשר ליישם על כולןם.

10 07 2011
גאיה

החלק הראשון נגע בי.
כתוב מעולה ומעביר את המסר מצוין.

הרבה פעמים אני מרגישה כאילו העולם מצפה שהנוער יגדל לתוך הבנות שגויות של מיניות, ורק אח"כ ילמד לתקן את עצמו. קודם שהם "יעשו את זה", ישלימו את המשימה – רק אח"כ שישאלו איזו משימה יש להשלים, ממה היא מורכבת וממה הם רוצים שתהיה מורכבת.
אנחנו לא נותנים מספיק קרדיט לבני נוער ואנחנו לא מפקידים בידם את המידע החשוב הזה, על מיניות וכבוד לגוף האדם, מגיל מספיק צעיר. לנערות הללו כבר יש את התשובות שלהן, בגיל 14. אבל אין להן את הכוח להוביל שינוי עבור עצמן.
לכן משהו בזה כל כך נגע בי. לפעמים כבר יש את התשובות, אבל לא את הידע מה לעשות איתן.

11 07 2011
אורנה

תודה.
אני מסכימה איתך.
אולי אי-קרדיט מתחיל עוד הרבה לפני הנעורים, גם לילדות וילדים צעירים יש תשובות על גופן/ם רק שכאמור הסוציאליזציה היא שתשובותיהם פחות נחשבות למול אלה של מבוגרים.
אני חושבת שהרבה פעמים מדובר בהיפוך תהליכי: מגיעים עם ידע והבנה אישיים של רצונות, ולאט לאט נלמד לשים אותם בצד לטובת 'ידע קולקטיבי' שנתפס כנכון יותר. שנים רבות מהחיים עשויות לחלוף (ופגיעות בצדן) עד שהידע וההבנה הראשוניים נאספים שוב מחדש.

12 07 2011
קרן

זה בעצם מה שטוענת קרול גיליגן בספרה הולדת העונג, The Birth of Pleasure. שילדות יודעות מה הן רוצות ומה לא, אבל החל מגיל ההתבגרות הן לומדות שרצונותיהן אינם נחשבים.
ספר שמומלץ מאוד לקרוא.

ותודה על רשומותייך, אורנה.

11 07 2011
ג'ו כלום

"ג'ו, אני מבינה שאתה מגיע ממקום שבו נהוג תרבותית שגבר צריך "להתחיל" עם אישה.
העניין הוא, שאני לא חושבת שראוי לצפות מפוסט כזה ל"הוראות הפעלה", כמו שאורנה אמרה.
אחד משורשי הבעיה, הוא הרעיון שיש הוראות הפעלה מדויקות ומכניסטיות שיאפשרו לך להפעיל נשים."

אורנה וטניה: אתן שתיכן חוזרות על אותו רעיון, ומה שאני לא מבין זה למה אם אורנה מאמינה שאי אפשר לכתוב פוסט על איך להתחיל עם נשים היא כותבת פוסט כזה..? כלומר, את לא רואה אותי כותב פוסט על תקשור, נכון..?

באופן כללי, בני אדם הם בני אדם, ויש דברים שמצחיקים אותם, יש דברים שמעניינים אותם ויש דרך לדבר איתם ככה שהם יקשיבו. על הקונספט הפשוט להפליא הזה מבוססות תעשיות שלמות – קולנוע, למשל. נכון, לא כולם אוהבים את כל הסרטים, אבל יש מכנה משותף מספיק רחב למספיק אנשים כדי שהרבה אנשים יאהבו את ג'ון וו ואת זאק סניידר. כנ"ל כשמדברים על להכיר נשים – נכון, אין משפט מחץ, אין אסים, אין קוד סודי שאם שולפים אותו האשה מייד עוברת למוד הערצה. ועדיין, אפשר לכתוב על איך אתן רוצות שיפנו אלייכן, מה מרשים אתכן. זה לא חייב לייצג את כלל הנשים באשר הן, אבל אני בטוח שיש מספיק משותף בינכן ובין נשים אחרות כדי לקחת מזה משהו. הצהרות ערפיליות כאלו על "לא להפגע" זה באמת לא משהו אפטיבי.

11 07 2011
אורנה

השאלה הכללית בפרויקט של "הכצעקתה" היתה "מהי התחלה ראויה בעינייך" – ולזה התייחסתי בפוסט.
תשובתי לתת-השאלה "באילו דרכים נעימות, מכבדות, אפקטיביות ולגיטימיות ניתן לפנות לבני המין השני?" – נכתבה בצורה זו אחרת: תראו, אותי. דברו, איתי. תקשיבו, למה שאני אומרת/עונה.
לראות אישה כבת-אדם אינדיבידואלית – זה סטייט אוף-מיינד, שעדיין לא מובן מאליו מסתבר, והוא הרבה יותר אפקטיבי לדעתי מאשר שכמה נשים היו כותבות פה ש"נעים לי כש-X"; "מכבד אותי כש-Y", "לגיטימי מבחינתי כש-Z". גם אם היה ונניח אלו העדפות שמשותפות למספר (אפילו רב של) נשים – מה זה אומר לך לגבי אותה אישה שאיתה 'אתה' נפגש הערב?
בשונה ממה שכתבת על קולנוע/מוזיקה/אמנות, שם במקרה הכי גרוע תהיה הנחה שגויה – תיכנס לסרט/הופעה/תערוכה שהחטיאו אותך כקהל, למרות שהיתר נהנים, ומקסימום בזבזת כסף על כרטיס – פה מדובר ברגשות של בנות-אדם. ולכן ה'הצהרות הערפיליות' הן דווקא הדבר הכי ברור וצלול כקריסטל שאפשר לנפק.

אפשר לסכם את זה בתחושה שמבחינתך הפוסט לא סיפק את הסחורה. אני אשאר בשאלה, למה.

12 07 2011
אורנה

תודה קרן

31 08 2011
עלמה

הפוסט מעניין, והפתיחה שלו, כאמור, מצמררת וחשובה. יחד עם זאת, אני חושבת שהלופ שאליו הגיע הדיון עם ג'וכלום לא מפתיע, והוא נובע מעצם השאלה שהובילה אל הפוסט, וזו בעיה.
הוא אומר בצורה מאוד ברורה "אם את חושבת שאי אפשר להציע מדריך אפקטיבי להתחיל עם בחורה, למה את כותבת מדריך כזה?".
גם אני, בדומה לגישה שהצגתן את וטניה, חושבת שעצם השאלה מעידה על תפיסה בעייתית ועל הפיכת נשים לאובייקט, משהו שצריך "לצוד" וכדאי לעשות זאת בטקטיקה יעילה. התשובה ההגיונית היחידה היא "אין דבר כזה נשים, יש אישה שהיא יצור תבוני עם רגשות ועוד כמה דברים, מלבד פות, אז תנסה להכיר אותה ולהבין מה היא רוצה".
אם כך, אני לא רואה את הטעם ביצירת פרוייקט הפוסטים הזה מלכתחילה.
אני חושבת שעצם הנסיון ליצור כאן סימפוזיון רב בלוגרי בנושא ה"התחלות" הוא נסיון בעייתי שיוביל ללופים ורק יחדד את שליטתה של שאלת ה"צייד" בכל השיח שלנו על מגדר ועל בנות אדם בעולם. אני לא רואה טעם בפרוייקט כזה וחושבת שהוא מסוכן וכורת בחדווה רבה מידי את הענף שעליו אנחנו יושבות.
זה האינטרנט, אלו הבלוגים שלנו, כאן רואים אותנו. יש לנו קול. אנחנו לא ילדות בנות ארבעה עשרה סופסוף, יש לנו פנים ואנחנו מסוגלות לדבר על חיינו ועל מיניותינו ועל תשוקה ועל מגדר. למה לעזאזל, כשזה סופסוף קורה, לבחור להמשיך את הדיאלוג הזה של "איך תשיג אותי", או "בוא אני אסביר לך איך תשיג אותי"?
למען הגילוי הנאות אומר גם שהבעתי את הסתייגותי בתוך דיאלוג מיילים עם בנות ה"כצעקתה". בלי קשר לדבר הזה, אני מצדיעה לבנות "הכצעקתה" השכם והערב על הפרוייקט החשוב של האתר שלהן. חוץ מהלופ הזה של "איך תתחיל עם בחורה", אין לי מילה רעה להגיד על עבודת הקודש שהן מבצעות בהתנדבות גמורה. להפך.

31 08 2011
אורנה

כשהוצע לי לקחת חלק בפרויקט של "הכצעקתה" הושאר מרחב פתוח לאיזה כיוון לקחת את הסוגיה של "כל ההתחלות קשות" – ואני דווקא מודה על הפרויקט משום שעבורי זו הייתה הזדמנות נוספת להבהיר שאין manual.
אני מבינה את העמדה שאת מביעה שלפיה עצם קיום הפרויקט מרמז כאילו יש, וכביכול רק צריך להיחשף אליו על-ידי נשים שתכתובנה אותו; אבל לדעתי עשוי להיות חשוב בפני עצמו כאשר אישה אחר אישה כותבת במפורש שאין.
הבנתי גם את התסכול/אכזבה שהרגיש ג'ו כלום מהציפייה ואי-מימושה, רק שיכול להיות שלעצם הדיאלוג למול הציפייה יש ערך בפני עצמו.
אני אמנם חושבת אחרת ממך, אבל לוקחת דברייך להמשך מחשבה ומקווה שלא יצאנו מקללות למרות שבאנו לברך.

23 06 2015
אילון

היה לי עצוב לקרוא את השיחה עם בנות ה14; מעולם לא הייתי במועדון ומעולם לא ידעתי מה קורה בהם. אני מרגיש עכשיו איזה רצון לתקן את זה ולראות, עדיין לא עבר הגיל.
דבר שני שאני תוהה הוא בנוגע למה כן. באמת ובתמים אני לא יודע איפה עובר גבול הסביר. הרי גם משאלות אפשר להיפגע, לא? שאלות, או ניסיון להבין את הצד השני, לא חייבות להיות מילוליות, ולפעמים כשהן כן זה רק מבלבל יותר. אני באת לא יודע איך לגרום לזה שאני אוכל ליזום דברים עם בנות ולהיות בטוח שהן לא תפגענה.
אני אשמח לעזרה.

28 06 2015
אורנה

תודה שכתבת כאן אילון.
נראה לי שכנקודת-מוצא – עצם השאלות שאתה שואל את עצמך ואותי כאן הן כבר התחלה מצוינת כדי להפחית את האפשרות שתפגע. לא מובן מאליו בכלל. אני כותבת "להפחית" ולא "להימנע" באופן גורף – כי אנחנו בנות/בני-אדם ומה לעשות שלפעמים פוגעים שלא במכוון ושלא בזדון.
בעיניי עדיף פי מיליון להתבלבל ואז לומר שאתה מבולבל כדי לנסות ולהבין, מאשר להניח שהבנו הכל או להעמיד פנים שהבנו הכל ואז לפגוע אולי.
הגבול הסביר הוא סובייקטיבי, אין לי נוסחה אחת שתתאים לכל נערה/אשה באשר היא. ובדיוק בגלל זה אני מדברת על בירור עם מי שנמצאת למולך. על עירנות ונכונות להקשיב במקום יהירות דורסנית.
אם יש לך שאלות ספציפיות יותר אתה יותר ממוזמן להמשיך ולשאול. כרגע כתבתי די כללי. תודה שוב.

17 12 2015
SG

חשוב לזכור שגם אותם בנים שמגיעים למסיבות "לוקחים מחשבון" שמצפים מהם להיצמד לבחורות כדי להתחיל איתן. זו הנורמה, והיא ממחזרת את עצמה. יש לבעלי המועדנים אחראיות חברתית לקדם נורמות חיזור מכבדות יותר, ויש לבנות אחראיות עצמית להתריע כשהנורמות הקיימות לא לגיטימיות בעיניהן. לבנים תמיד יהיה את הנטל של לקיחת היוזמה, ההתמודדות עם הדחייה והלחץ החברתי הכרוך בתהליך. בעולם המושלם, הבנות עדיין בחרו להיות פאסיביות, שהרי מי רוצה להתמודד עם הנ"ל?

27 12 2015
אורנה

אין לי ויכוח איתך שגם נערים משלמים מחיר על הנורמות המלחיצות; הלוואי שביחס ישר למחירים שנגבים מהם הם היו משמיעים קולם שאומר: די. לא רוצים יותר ככה. גם לנו זה עושה רע.
לצערי גם כשנערות מבהירות בשלל דרכים וצורות שלא נוח להן עם ההיצמדות הזו – בד"כ אין מי שיקשיב או שייקח את זה ברצינות, ויפסיק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




%d בלוגרים אהבו את זה: