לפני שלוש שנים הבנתי וגם הרגשתי שמאיזה כיוון שאני לא מסתכלת על זה, אכילה של מזון מהחי לא עולה בקנה אחד עם היותי פמיניסטית (ליתר דיוק זה התחיל מצמחונות ורק בהמשך הפך לטבעונות).
הבנתי שמבחינתי צריכה שלי של מזון מהחי מייצרת ביקוש שהוא לא שונה מביקוש לתעשיית הפורנו – כלומר, זהו ביקוש שמייצר סבל. בכל הנוגע לאכילת מזון מהחי מדובר בסבל כפול: סבל לבעלי-חיים וסבל לעובדות ולעובדים במשקים ובבתי-מטבחיים מתועשים. מי שיום יום באות ובאים לעבודה בכדי להרוג, סובלים בדרגה זו או אחרת מפוסט-טראומה.
"הדבר הגרוע ביותר, גרוע מהסכנה הפיזית, הוא המחיר הרגשי. כשאתה עובד במתחם הדקירה איזושהי תקופה, אתה מפתח גישה שמאפשרת לך להרוג דברים אבל לא מאפשרת לך להתרגש. אתה מסתכל לתוך העיניים של חזיר שיורד איתך לבור הדם וחושב, אלוהים, זו דווקא חיה נחמדה. אתה רוצה ללטף אותו. חזירים הנמצאים על רצפת אולם השחיטה באים אלי ומתחככים בי באף כמו כלבלב. כעבור שתי דקות אני צריך להרוג אותם – להרוג אותם במכות בצינור ברזל. … כשעבדתי למעלה ומיינתי חלקים של חזירים, יכולתי לומר לעצמי שאני עובד על פס ייצור, עוזר לספק אוכל לאנשים. אבל למטה במתחם הדקירה לא האכלתי אנשים. הרגתי דברים" (מתוך "לאכול בעלי חיים"/ג'ונתן ספרן פויר).
הארץ רועשת בתקופה האחרונה סביב סוגיית הטבעונות בעקבות הרצאותיו של גארי יורופסקי, ויהיה נוח למסגר את הנושא כטרנד הייפי. נוח, וחבל. לעצמי אני יכולה לומר שחבל שלפני עשר שנים, לפני חמש-עשרה שנים, מאז ומעולם – לא הבחנתי בנתק המובנה והמתוחכם בין השניצל או הגבינה הלבנה שעל הצלחת שלי לבין העולם המסויט שמאחוריהם.
לקריאה נוספת על פמיניזם וטבעונות: "זה לא פמיניסטי לשתות חלב"/בטטת כושר.
לקריאה על אקו-פמיניזם: "אקו פמיניזם מתיאוריה לפרקטיקה"/שלומית ליר – רוח מזרחית עזה.
וגם כאן: גופן, עצמיותנו: אל מעבר לסקסיזם וסוגנות/פטריק ג'ונס (מהבלוג של אמה גולדילוקס)
הרצאה מצוינת בנושא [ש-(1) לא מציעה להשיב גמול לאלימות באלימות וכן קושרת בין מופעים שונים של אלימות במהלך ההיסטוריה. כלפי נשים. כלפי מי שלא לבן/ה. כלפי מי שיהודי/ה. כלפי מי שלא הטרוסקסואל/ית. זה לא נגמר; ו-(2) יכולה לעזור להתמודד עם התנגדויות למיניהן. ממליצה לתת לה את הזמן, היא תופסת תאוצה] –
והרצאה נוספת בנושא –
יוצאת לתרבות רעה 
אל תעשי לי את זה…… גם ככה אני מלאה ברגשות אשם!!!!
🙂
אני לא חושבת שאני יכולה לחבב תגובה כנה יותר מזו.
אזהרת דמגוגיה!!!
אכן, דיבור על סבל הוא בהחלט דמגוגי.
מוסרנות אף פעם לא היתה חביבה עלי
באותו אופן ניתן לטעון שאסור לך מוסרית לקנות בגדים מתוצרת תעשיית הטקסטיל במזרח – כי מנצלים שם נשים (וילדים!). אבל איכשהו אני חשה שלא עברת לגדל כותנה, לנפץ ולטוות פשתן, לארוג צמר וכו'..
אולי זה פשוט יותר סקסי?
לא יודעת, הסיבה שנתת מרגישה לי מעושה.
מאד התאכזבתי לקרוא, אחרי הפוסט הקודם המדהים בפרט.
1- להניח הנחות על אנשים זה אף פעם לא חכם.
2- קשה להגיע לצדק מוחלט אבל מדובר בתהליך. האם החיים הם הכל או כלום? מובן שלא.
לא עברתי לגדל כותנה ולא התחלתי לסרוג, בדיוק כמו שלא עברתי לגדל ירקות ופירות בעצמי. מה שכן, אפשר לנסות ולהפחית לקיחת חלק ביצירת סבל בכל מיני דרכים (כמו למשל לא לקנות מוצרים שנוסו על בעלי-חיים, כמו למשל לקנות בחנויות יד שנייה ועוד).
אני לא נבהלת מאכזבה או מהתייחסות אליי כמוסרנית, יפת-נפש, צדקנית וכו'. להפך, אני חושבת שכשקוראים לי כך (וזו לא הפעם הראשונה) יש מצב שננגעה נקודה חשובה.
אני מדברת כאן על סבל א-ד-י-ר של בעלי-חיים ובני-אדם כאחד. אם המסקנה היא שהטיעון מעושה אחרי שרואים את הסרטון שבתוך הסרטון שצירפתי, באמת שכל מילה נוספת מכיווני מיותרת.
[…] עושות לשם שינוי (אורנה דונת, יוצאת לתרבות רעה) […]
צודקת, אבל אפשר להיות בעד זכויות נשים ולפעול רק בנישה הזו. כמו שפטריארכלים הם רק פטריארכלים/מיזוגנים, אז גם לנו מותר להיות פמיניסטיות או בעד זכויות נשים, מבלי לדאוג לכולם.
אני אישית, מצמצמת לאט לאט את מוצרי הבשר..כמעט לחלוטין.
אגב, השוואת דיכוי נשים לדיכויים אחרים, ממש מבזה את הנשים. נכון, יש קשר בין כל סוגי הדיכוי..אבל להשוות דיכוי יהודים לדיכוי נשים? הרי יהודים בעצמם, בעקבות הטקסטים הדתיים שלהם, היוו גורם דומיננטי בדיכוי הנשים.
הטקסטים הדתיים-יהודיים הופכים את הנשים לחפץ, גולם, משרתת, קנויה..
מעודדים אונס ומעודדים הגבלת האישה בכל תחום ובכל נושא.
למעשה, ע"פ הטקסטים היהודיים, ניתן להסיק שלאישה אין כלל מערכת עצבים. היחס אליה גרוע יותר מיחס לבהמה ונוהגים גם להשוות אותה לבהמה, במקורות השונים.
אין לי עניין לייצר היררכיות בין דיכויים, בעיקר כי הם לא סטטיים וכי הם לא שחור-לבן. אנחנו חיות תחת דיכוי ואנחנו גם יכולות לקחת, ולוקחות, חלק פעיל בדיכוי של נשים ושל גברים. בפוסט הזה דיברתי על לקיחת חלק פעיל בדיכוי של בעלי-חיים, כשמבחינתי יש קשר הדוק בין הפסקה של התעללות זו לבין פמיניזם.